מַכְבִּיר
מלה באה פעם אחת במקרא: כי בם ידין עמים יתן אכל לְמַכְבִּיר1 (איוב לו לא) ועי' הערה.
1 ראו רב הקדמונים ורב החדשים במלה זו תאר או שׁם. אמר ריב"ג וז"ל: הו צפה וכו' ללע'איה, ע"כ, ובעבר': למכביר הוא תאר וכו' להגעת התכלית. רש"י, הפעיל מן כבר במשמ' מרבה: למכביר טפלים וצריך למזונות. ע"כ. ראב"ע: למכביר מן כביר שיתיקר או למכביר מן בכברה. ע"כ. רד"ק: והשם בתוספות מם יתן אכל למכביר כלומר לרוב. וכך רוב החדשים. אך מהתרגום היוני נראה כי היתה לו נוסחה: להם כביר, או למו כביר, והיותר נכון שהנוסחה האמתית היתה לעם כביר.