ש"נ, סמי' מַכַּת, בכנ' מַכָּתִי, מ"ר מַכִּים, מַכּוֹת, בכנ' מַכֹּתְךָ, מַכּוֹתֶיהָ, מַכֹּתֶיהָ, — שה"פ מן הִכָּה, א) מה שהאויב מַכֶּה במלחמה, Blutbad; carnage; slaughter: ויכם (יהושע את מלכי האמרי) מַכָּה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורן (יהוש' י י).  ויעבר יפתח אל בני עמון להלחם בם וכו' ויכם מערער ועד באך מנית עשרים עיר ועד אבל כרמים מַכָּה גדולה מאד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל (שפט' יא לב-לג).  ויך אותם (שמשון את הפלשתים) שוק על ירך מַכָּה גדולה (שם יה ח).  וילחמו פלשתים וינגף ישראל וינסו איש לאהליו ותהי הַמַּכָּה גדולה מאד ויפלו מישראל שלשים אלף רגלי (ש"א ד י).  ותהי הַמַּכָּה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש (שם יד יד).  ויצא דוד וילחם בפלשתים ויך בהם מַכָּה גדולה וינסו מפניו (שם יט ח).  ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מַכָּה גדולה (מ"א כ כא).  הַכְּמַכַּת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הרג (ישעי' כז ז).  ויכו בהם אביה ועמו מַכָּה רבה ויפלו חללים מישראל (דהי"ב יג יז).  ויכו היהודים בכל איביהם מַכַּת חרב והרג ואבדן (אסת' ט ה). — ובתו"מ, במשמ' מַכָּה שהכה אחד את חברו ביד וכדומ', Schlag; coup; blow: הכה באחר ידו בנייר בפינקס בעורות וכו' נותן ארבע מאות זוז ולא מפני שמכה של צער היא אלא מפני שמכה של ביזיון היא (תוספתא ב"ק ט לא).  מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו (יבמ' ב ה).  היו שניהם כהנים וכו' הם יורשים אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה (שם יא ז). — ובפרט מלקות שמלקין את הפושע עפ"י מצות בית דין: דיני ממונות בשלשה וכו' מכות בשלשה (סנה' א א-ב).  מכת תורה ארבעים חסר אחת אומדין אותו אם יש בו ללקות לוקה ואם לאו אינו לוקה (תוספתא מכות ד יז).  משלשין בממון ואין משלשין במכות (משנ' שם א ג).  אין ממון אצל מכות (ריש לקיש, ירוש' שבוע' ד ט).  חביבות המכות שהן מכפרות על החטאים וכו' כדאי הן המכות לכפר על רשעתו חביבות המכות שהן מאהיבות את האדם לאביו שבשמים (מדר' תנאים, דבר' כה ג). — ואמר המשורר במספדו על רה"ג: ורב ספק בחוק ריאה, ובכבד ובכליה, ובממון ובמכות ובשפיר ובשליא (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). — *מַכַּת מַרְדּוּת, שמלקין את מי שמורד במצות בית דין וכדומ': מכות מרדות אינו כן אלא מכין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו (תוספתא מכות ד יז).  אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות (ר' יהודה, נזיר ד ג), ועי' *מַרְדּוּת. — ב) פצע מחֶרב וכדומ', Wunde; plaie; wound: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין וכו' וימת בערב ויצק דם הַמַּכָּה אל חיק הרכב מ"א כב לד-לה).  ויכו ארמים את יורם וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן הַמַּכִּים1 אשר יכהו ארמים ברמה (מ"ב ח כח-כט). ואמר אליו מה הַמַּכּוֹת האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי (זכר' יג ו).  וירם אלהים חץ פתאם היו מַכּוֹתָם2 (תהל' סד ח). — ומה שמתהוה ע"י חֹלי מה: גם כל חלי וכל מַכָּה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יי' עליך (דבר' כח סא).  והפלא יי' את מַכֹּתְךָ3 ואת מַכּוֹת זרעך מַכּוֹת גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים (שם נט). מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה וּמַכָּה טריה (ישע' א ו).  ביום חבש יי' את שבר עמו ומחץ מַכָּתוֹ ירפא (שם ל כו).  אוי לי על שברי נחלה מַכָּתִי (ירמ' י יט).  למה היה כאבי נצח וּמַכָּתִי אנושה מאנה הרפא (שם יה יח).  אנוש לשברך נחלה מַכָּתֵךְ (שם ל יב).  כי אעלה ארכה לך וּמִמַּכּוֹתַיִךְ ארפאך (שם יז).  אין כהה לשברך נחלה מַכָּתֶךָ (נחו' ג יט).  כי אנושה מַכּוֹתֶיהָ כי באה עד יהודה (מיכ' א ט).  חברות פצע תמריק ברע וּמַכּוֹת חדרי בטן (משלי כ ל). — ואמר בן סירא: כל מכה ולא מכת לב כל רעה ולא רעת אשה (ב"ס גני' כה יג). — ובתו"מ במשמ' זו: הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ורוקק אין לו חלק לעוה"ב (ר"ע, תוספת' סנה' יב י).  מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפין וכו' וקראו לרופאים ואמרו מכה יש בה מבפנים (ר"א בר' צדוק, שם נדה ד ג).  נותנין קילור לעין ואיספלנית על גבי מכה ערב שבת עם חשיכה והן מתרפאין והולכין בשבת (שם שבת א כג).  יוצאין במוך ובספוג שעל גבי המכה ובלבד שלא יכרוך עליהם חוט (שם ה ג). יוצאין באגד שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת (שם ד).  לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה רופא כופתו ומחתך ברגלו כדי לרפאתו (שם שקל' א ו).  שהרופא נותנו (את הגמי) על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (שם כלים ב"ק ו יטׂ.  לקה מכת מות ומפרפר ויצא הימנו רביעית דם ׁשם אהל' ד יבׂ.  לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ׁ(שבת ו ב).  בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהם שכן דרכם לסוך בחול (שם יד ד).  לא ילעוס אדם חטין ויניח על מכתו  בפסח מפני שהן מחמיצות (פסח' ב ז).  לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטיה שעליה (מקוא' ט ב).  מכה שאינה ראויה לגדל שער (נגע' י י).  נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת (ירוש' שבת א א).  לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת (שמואל, שם ט ג).  על אותה (הרגל) שיש בה מכה הוא נותן (ר' יוחנן, שם ו ב).   כל מכה של חלל אין מתרפאין מהם (הוא, ע"ז כח.).  מכה זו (האסכרה) מפני מה מתחלת בבני מעיין וגומרת בפה (שבת לג:).  קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום (רבה, חול' מג.).  הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש או כל מיני מתיקה מפני שהדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה והעלה מכתו גורגתוני (ב"ק פה.).  עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאותו (שם).  הרואה דם מחמת תשמיש וכו' ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה (נדה סו.).  שהחמים4 יפין למכה (ר' ינאי, מד"ר בראש' מח).  משל לתלמידו של רופא שנתן רטייה על מכה אחת ונתרפאת (שם שמות מח).  ג' דברים קשים לגוף מכת הלב קשה לגוף מכת חולי מעים קשה לגוף ממכת הלב וחסרון כיס קשה מכולן (שם קהל', ומוצא אני). — ובאותו מקום, מחמת בעילת הבתולה: תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת בש"א נותנין לה ארבעה לילות ובה"א עד שתחיה המכה (נדה י א).  שהיה זה בא ובועל והיה זה בא ובועל עד שהגו את מכתה והיא מר לה מר לה לערותה (מד"ר איכ', דרכי ציון). — ובסבת חתיכה בתער וכדומ': אם אומר שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן (ר' זעיר', ירוש' שבת ט ג).  שהיתה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול (סוט' י:).  ויזנב בך הכה אותן מכת זנב (מדר' תנאים, דבר' כה יח).  מהו ויזנב בך מכת הזנב לשון נקי (פסיק' רבתי יב). — וגם לא בבע"ח, °בצמחים וכדומ': כשיש מכה באילן שנשרה קצת קליפתו ודרך להדביק שם זבל (הלבוש או"ח תקלז יב). — ג) ובכלל מָוֶת, דֶּבֶר וכדומ': ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יי' ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם כי הכה יי' בעם מַכָּה גדולה (ש"א ו יט). — ובתלמ': לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות (ר"ע, ברכ' נח.). — ובמשמ' צרה, *מַכָּה מִתְהַלֶּכֶת, צרה כללית מתפשטת במקום מהמקומות ופוגעת בהרבה בני אדם בזמן אחד, epidemisch; épidémique; epidemic: על הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה ועל החרב מתריעין עליהן מפני שהיא מכה מהלכת (תעני' ג ה).  *מַכַּת מְדִינָה: הגוזל שדה מחבירו ונטלוהו מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך (ב"ק י ה). המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו (ב"מ ט ו). — *מַכַּת בַּצֹּרֶת: צמחים ששינו מתריעין עליהן מיד וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת5 בצורת (תענ' ג א). — ד) ענש ומוסר קשה, Strafe; punition; punishment: ואף יי' חרה בעם ויך יי' בעם מַכָּה רבה מאד (במד' יא לג).  ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מַכָּה שבע כחטאתיכם (ויקר' כו כא)).  אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מַכָּה במדבר (ש"א ד ח)).  כי מַכַּת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך (ירמ' ל יד). — ואמר המשורר: ומה בצע להתקצף אבל דום וקוה כי לכל מכה תרופה (רשב"ג, מליצתי בדאגתי). — ובמליצה, °מַכַּת הנפש, כנוי לעון ופשע וכיוצא בזה: לנחם לב שפלים ואמלים ומכותם לרכך בשמנים (רשב"ג, עטה הוד).  נפשי אם לבבי תפדי ממכה טריה, חסד האלהים קוי יהיה לך רטיה (ר"י הלוי, נפשי).  אקוה יום אחר יום ושנה אחרי שנה, ומכתי נאמנה צרעת נושנה (הוא, יום צר). — ה) *מַכַּת פְּרוּשִׁים, כנוי לקצת הפרושים לפנים שהיו צבועים ומתֻחבלים מאד: חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין6  הרי אלו מכלי7 עולם   (ר' יהושע, סוט' ג).  אמר (ר' אלעזר על אותה אלמנה שבאה לקבול לפניו על מעשה רמאות8 זו מכות פרושין נגעו בה (ירוש' שם). אמר (רבי על אותו תלמיד9) זה מכת פרושים נגעו בו (שם). 

אבעבֻעה. — *אֶגֶד. — *אוּם. — *אָם — ארֻכה. — *גלד,  הֻגלדה המכה. — גלע, *נגלעה המכה. — °גָּרִיס. — °דמל. — חבּורה. — חבש. — *חָטָט, חטטים. — °טרי. — °טריה. — כְּוִיָּה. — *כתית. — *לֵחָה. — *מֻגלא. — מַחַץ. — *מֻרסא. — *פוס, מֵפִיס מורסא. — פצע. — *פשיון. — *צלקת. — °צמח. — *רטיה. — °תחבּשׁת. — ועי' נגע.