1, ש"ז, מַכְאוֹב, בכנ' מַכְאֹבִי, מַכְאוֹבִי, מַכְאֹבֵךְ, מַכְאֹבָהּ, מַכְאֹבוֹ, מ"ר מַכְאוֹבִים, מַכְאֹבִים, מַכְאֹבוֹת, מַכְאֹבֵינוּ, מַכְאֹבָיו — כמו כְּאֵב, כאב גופני ונפשי, Schmerz, Leiden; souffrance; pain: ויאמר יי' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מַכְאֹבָיו וארד להצילו מיד מצרים (שמות ג ז-ח). מה תזעק על שברך אנוש מַכְאֹבֵךְ2 על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך (ירמ' ל יה). אמרת אוי נא לי כי יסף יי' יגון על מַכְאֹבִי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי (ברוך הסופר, שם מה ג). פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי לְמַכְאוֹבָהּ אולי תרפא (שם נא ח). לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אשר עולל לי (איכ' א יב). שמעו נא כל עמים וראו מַכְאֹבִי בתולתי ובחורי הלכו בשבי (שם יח). רבים מַכְאוֹבִים לרשע והבוטח ביי' חסד יסובבנו (תהל' לב י). כי אני לצלע נכון וּמַכְאוֹבִי נגדי תמיד (שם לח יח). כי אתה אשר הכית רדפו ואל מַכְאוֹב3 חלליך יספרו (שם סט כז). כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מַכְאוֹב (קהל' א יח). כי כל ימיו מַכְאֹבִים2 וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו (שם ב כג). — ויותר כאב גופני: והוכח בְּמַכְאוֹב על משכבו (איוב לג יט). נבזה וחדל אישים איש מַכְאֹבוֹת וידוע חלי וכו' אכן חלינו הוא נשא וּמַכְאֹבֵינוּ סבלם (ישע' נג ג-ד). כל נגע וכל מחלה וכו' אשר ידעו איש נגעו וּמַכְאֹבוֹ ופרש כפיו אל הבית הזה (דהי"ב ו כח-כט). — ואמר בן סירא, במשמ' הטבעית הגופנית: מכאוב ונדדי שינה וצער ותשניק ופני הפוכות עם איש כסיל (ב"ס גני' לד כ). — ובתלמ' במשמ' המוסרית: ותסלח לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאובינו4 ודשננו בנאות ארצך (שמואל, נוסח תפלה, ברכ' כט.). — ואמר המשורר: בעת ידאב וגם יכאב ואין מרפא למכאובו, ועת ימש מאור שמש ואין הדר לכוכבו (ר"י הלוי, יצו האל). לאט האל בעם נדכא ומכאֹבים כל ימיו, יפחד לילו ויומו מתגרת ידי קמיו (הוא, לאט האל). אִמרו ירחיק מכאוב לבות ובפיו יסיר את מדויהם (רמב"ע, תרשיש א רה). אני בעזרת האל ארפא מחצים, ואגדר פרצים, ואחבש מעצבים, ואשקיט מכאובים (ר"י חריזי, תחכמ' ל). ובעודי הולך בדרך, ואני חזק מכאוב רפה ברך (שם מז). — ומ"ר מכאובות, במשמ' הטבעית: מחושות ומכאובות הבאים לאדם כולם על ידי גזירת שמים (רש"י ע"ז ג:).