*, שות"ז, מ"ר פרושים, פרושין, ― א. מי שֶׁפָּרַשׁ והתרחק, ביחוד מי שֶׁפָּרַשׁ מן התאוות והעברות: קדושים תהיו, פרושים היו (ספרא ויס, קדושים פרשה א). משחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין (תוספת' סוטה טו יא). אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל, בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים (מד"ר ויקר' כד). ― ובסהמ"א: וכבר נאמר על קצת הפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בגדולת האלהים (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ג). ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו, ופגע באדם אחד מעובדי כו"מ בעיר אשר הלך אליה, אמר לו הפרוש כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכו"מ (שם, הבטחון, פתיח'). ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים (שם שם ד). ולפי שנצטרך המין האנושי לנהוג בפרישות אשר בו תקנתו בעולם הזה בקחת הצורך ממנו היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים (שם, הפרישות א). אבל לכמה כתות נחלקו הפרושים בפרישות וכו' (שם שם ג). הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו, לבו רחב מאד ונפשו שפלה מאד (שם שם ד). והיה מן הפרושים אוכל לחם אנשים ושותה יין ענושים וגונב לבות האנשים (ר"י זבארה, ס' שעשועים ו, דודזון, 62). ופרושים אחרים אשר פורשים בלבם מן הטוב ודבקים ברע (שם שם). ועל כן אמר אחד מהפרושים למלך מהמלכים, די שמלכותי היא יותר גדול ועצום ממלכותך, אמר המלך ואיך, אמר הפרוש מפני כי מי שאתה עבדו הוא עבדי (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי, 21). כי ראיתי אבא מרי ורבינו משולם שהיו פרושים ומתחממים (נגד מדורת עכו"ם) וכן הרבה גדולי עולם (מרדכי, שבת רנ). הפרושים הכוזבים שהם מבפנים בעלי גאוה ומשפה ולחוץ מראים שפלות (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ד, ר' יוחנן בן ברוקא). ― פָּרוּשׁ מאדם או מדבר: אמר לאשכל כלוי אני ממך, פרוש אני ממך, מנוע אני ממנו, הריני מזיר ממנו, הרי זה נזיר (ירוש' נזיר ב א). וכשם שאדם פורש את עצמו מן פירות ערלה כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין (מד"ר במד' י). ק"ל שנה עשה אדם הראשון פרוש ממטתו (דב"ר, ליברמן, 10). ― ובסהמ"א: שלא יתאוה תאוה רבה למאכלים ומשקים והמשגל ויהיה בטבע פרוש מהצחוק (רש"ט פלקירא, המעלות א, 16). ― ואשה פְּרוּשָׁה: חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם (ר' יהושע, סוטה ג ד). אשה פרושה זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה (ירוש' שם שם ג ג). ― ובסהמ"א: איש פרוש ואוכל חוליו בטהרה יקח לו אשה  פרושה ויודעת הלכות טהרה ומתנהגת עמו בטהרה (ספר חסידים תתרפו). לפי שהיתה (בת יפתח) עתידה להיות פרושה בבית אחד לא תצא משם כל ימי חייה (ר"י אברבנאל, פי' שפט' יא). וגירש (אאוליו שילפו) לאחיו הגדול והרג בן אחיו הגדול ולבתו של אחיו עשה אותה פרושה , אבל היא ילדה לרומו ורומילו (ר"א זכות, יוחסין השלם, מאמר ו, הזמן הרביעי, פיליפובסקי, 237). והיה בן שד אחד ואמו בת מלך והיתה מונגא פרושה ולא שכבה עם איש אלא בחלום נדמה לה שהיא שוכבת עם איש (שם, הזמן התשיעי, 247). ―  ומי שֶׁפָּרַשׁ מן הצבור: כולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בשל ירושלם (תוספת' ברכ' ג כה). ― ודבר פָּרוּשׁ מן הרֹב: וכל שפרש מן הרוב פרוש הוא1 ומותר (והזהיר, ויקר' ד). ― ב) איש מִכַּת הפרושים, אחת הכתות הגדולות בימי בית שני, Pharisäer; Pharisien; Pharisee: בגדי עם הארץ מדרס לפרושים (חגי' ב ז). ומעשה שהטבילו את המנורה, והיו הצדוקים אומרין בואו וראו פרושים שמטבילין מאור הלבנה (תוספת' שם ג לה). לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ (בית שמאי, ירוש' שבת א ה). אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס (ינאי המלך לאשתו, סוט' כב:). ― וסוגים שונים של פְּרוּשִׁים: שבעה2 פרושין הן, פרוש שיכמי3, פרוש ניקפי4, פרוש קיזאי5, פרוש מנכייה6, פרוש אדע חובתי ואעשנה7, פרוש יראה8, פרוש אהבה9 (ירוש' ברכ' ט ז; שם סוטה ה ז). אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם (שם שם). ח' פרושין הם, פרוש שכמי, פרוש נכפאי, פרוש מקצואי, פרוש מכובאי, פרוש מלאכה היתה לו, פרוש מחופתו עשאני, ופרוש מן היצרא, ופרוש מן היראה (אדר"נ לז10). ― וּמַכַּת פרושים, מַכּוֹת פרושים, כנוי של גנאי למי שעושים עצמם כפרושים11: חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם (ר' יהושע, סוטה ג ד). זה מכת פרושים12 נגעו בו (רבי, ירוש' פאה ח ח). ― ועי' מַכָּה. ― ובסהמ"א: ותאמר לו (אלכסנדרה) אתה ידעתה את האיבה אשר היתה לך עם הפרושים ועתה בניך הם קטנים ועתה אתה לעזרת מי תעזבני (יוסיפון גינצבורג, קנו). רק רבי הפרושים העירו מריבות ומנחות(?) עם שרי הצדוקים (שם קצח). ויכבד מאד את הלל הזקן שר הפרושים ואת שמאי תלמידו (שם רסח). והנה אחת מכל הכתות האלו היתה נקראת פרושים כלומר מובדלים אלמעתזלה, והיו נוהגים ע"פ התורה כפי מה שפרשוה החכמים שקדמו להם (לקוטי קדמוניות ז).