פ"י, מָכְרָה, מָכַרְתִּי, מָכְרוּ, מְכַרְתֶּם, מֹכֵר, מֹכֶרֶת, מָכֹר, לִמְכֹּר, יִמְכֹּר, יִמְכָּר-, יִמְכְּרוּ, מִכְרָה, מִכְרִי, מְכָרוֹ, לְמָכְרָהּ, מְכָרָם, מֹכְרֵיהֶן, תִּמְכְּרֶנָּה, נִמְכְּרֶנּוּ, יִמְכְּרֶנוּ, — מָכַר דָּבָר לפלוני, נְתָנוֹ לו תמורת דבר אחר שהוא נתן לו, חפץ או כסף, verkaufen; vendre; sell: ויאמר יעקב (לעשו) מִכְרָה כיום את בכרתך לי וכו' וַיִּמְכֹּר (עשו) את בכרתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים (בראש' כה לא-לד).  ותאמרנה לו (רחל ולאה ליעקב) העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלוא נכריות נחשבנו לו כי מְכָרָנוּ ויאכל גם אכול את כספנו (שם לא יה).  לכו וְנִמְכְּרֶנוּ לישמעאלים וכו' וַיִּמְכְּרוּ את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף (שם לז כז-כח). והמדנים מָכְרוּ אתו אל מצרים (שם לו).  אני יוסף אחיכם אשר מְכַרְתֶּם אתי מצרימה (שם מה ד).  כי מָכְרוּ מצרים איש שדהו (שם מז כ).  על כן לא מָכְרוּ את אדמתם (שם כב).  וכי יִמְכֹּר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וכו' לעם נכרי לא ימשל לְמָכְרָהּ (שמות כא ז-ח).  וגנב איש וּמְכָרוֹ ונמצא בידו מות יומת (שם יו).  וּמָכְרוּ את השור החי וחצו את כספו (שם לה).  כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מְכָרוֹ חמשה בקר ישלם תחת השור וכו' (שם לז). וכי תִמְכְּרוּ ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו וכו' במספר שני תבואת יִמְכָּר לך וכו' כי מספר תבואת הוא מֹכֵר לך (ויקר' כה יד-יו).  כי ימוך אחיך וּמָכַר מאחזתו וכו' והשיב את העדף לאיש אשר מָכַר לו (שם כה-כז).  ואיש כי יִמְכֹּר בית מושב עיר חומה (שם כט).  ואם מָכַר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד (שם כז כ). לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מָכֹר לנכרי (דבר' יד כא).  והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה וּמָכֹר לא תִמְכְּרֶנָּה בכסף (שם כא יד).  לכי מִכְרִי את השמן ושלמי את נשיכי (מ"ב ד ז).  חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מָכְרָה נעמי השבה משדה מואב (רות ד ג).  על מִכְרָם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמו' ב ו).  ובני יהודה ובני ירושלם מְכַרְתֶּם לבני היונים וכו' הנני מעירם מן המקום אשר מְכַרְתֶּם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם וּמָכַרְתִּי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה וּמְכָרוּם לשבאים (יוא' ד ו-ח).  מי מנושי אשר מָכַרְתִּי אתכם לו (ישע' נ א).  ולא יִמְכְּרוּ ממנו (מהמגרש) ולא ימר (יחזק' מח יד).  סדין עשתה וַתִּמְכֹּר וחגור נתנה לכנעני (משלי לא כד). ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת לִמְכּוֹר לא נקח מהם בשבת וביום קדש (נחמ' י לב).  והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר וּמוֹכְרִים בשבת לבני יהודה (שם יג יו).  וילינו הרכלים וּמֹכְרֵי כל ממכר מחוץ לירושלם (שם כ). — ובמליצה: מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים הַמֹּכֶרֶת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה (נחו' ג ד). — ובדברים מָפשטים, במליצה, במשמ' נתינה ועזיבה בשביל דבר מה: אמת קנה ואל תִּמְכֹּר חכמה ומוסר ובינה (משלי כג כג). — ובהשאלה: מָכַר את פלוני לפלוני, נתנו בידו לשלט בו כרצונו: איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מְכָרָם ויי' הסגירם (דבר' לב ל).  ויחר אף יי' בישראל וַיִּמְכְּרֵם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם (שפט' ב יד),  כי ביד אשה יִמְכֹּר יי' את סיסרא (שם ד ט).  וישכחו את יי' אלהיהם וַיִּמְכֹּר אתם ביד סיסרא שר צבא חצור (ש"א יב ט).  ונתתי יארים חרבה וּמָכַרְתִּי את הארץ ביד רעים (יחזק' ל יב).  תִּמְכֹּר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם (תהל' מד יג). — ובתו"מ, במשמ' העקרית: אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה (אדמון, כתוב' יג ח).  המוכר את הבית וכו' כל המחובר בקרקע הרי זה מכור (ר' אליעזר, תוספת' ב"ב ג א).  מכרה לו (את השדה) לפני ראש השנה והיא מלאה פירות (הוא1, ערכ' ט א).  היכן שורי שגנבתה ואמר לו אתה מכרתו לי ואתה נתתו לי במתנה אביך מכרו לי ואביך נתנו לי במתנה (תוספתא ב"ק ח ב).  מה שאירש מאבא היום מכור לך ומה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין (שם ב"מ ד י).  עשה בה (בבהמה) כל ימות החמה ומבקש למוכרה בימות הגשמים (שם ה ט).  המוכר את החצר וכו' חנויות הפתוחות לפנים מכורות עמה לחוץ אין מכורות עמה לפנים ולחוץ הרי אלו מכורות עמה (שם ב"ב ג א).  כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי (דמאי ג ג).  אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה (שבי' ה ו).  חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור (עשאן) למכור בשוק חייב (חלה א ו).  בני העיר שמכרו רחובה של עיר  לוקחין בדמיו בית הכנסת וכו' אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים (מגי' ג א).  אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה (ר"ע, נדר' ט ה).  מוכר בעין יפה מוכר (הוא, ב"ב לז.).  שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו (ר' יוסי, כתוב' ו ז).  מכור עצמך לע"ז ואל תצטרך לבריות (הוא, ירוש' סנה' יא ז).  האשה שנפלו לה נכסים וכו' משנתארסה בש"א תמכור ובה"א לא תמכור (כתוב' ח א).  היה חמור לפניו וכליו עליו ואמר לו מכור לי חמורך זה הרי כליו מכורין (ר' יהודה, ב"ב ה ב).  החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח (הוא, בכור' ד ט).  אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו (ר' מאיר2, מגי' ג א).  אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו (הוא, שם ב).  (אלמנה) מן האירוסין לא תמכור (לגבות כתובתה) אלא בבית דין מפני שאין לה מזונות וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין (ר' שמעון, כתוב' יא ב).  המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ (גיט' ד ו).  תן לי חטין שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין (ב"מ ה א).  המוכר את הבית לא מכר היציע (ב"ב ד א).  מכר  לו חטים יפות ונמצאו רעות (שם ה ו).  בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט (חול' ה ג).  צא ומוכרה בשוק (רבי, פסח' יג.).  בפירוש אמרת (לנו) צא ומוכרן לנכרים (רב אדא בר מתנה, שם).  בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסנין וכו' והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ כשוויו (ירוש' סנה' י ב).  (המוכר שדה לחברו ואמר לו) על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה (שם ב"מ ה ג).  חובטין אותן כל י"ב חדש ואומרין להן מכרו בזול (עולא, יומ' ט.). — מוֹכֵרְנִי, מוֹכר אני: משל לאחד שאמר לחבירו עבד קירי אני מוכר לך אבל אני איני כן מוכרני מיד ומסגירני מיד אתכם (ר' יהודה, ספרי דבר' שכג).3

— נִפע', נִמְכַּר, נִמְכְּרוּ, נִמְכַּרְנוּ, נִמְכַּרְתֶּם, נִמְכָּרִים, יִמָּכֵר, תִּמָּכֵר, יִמָּכְרוּ, הִמָּכְרוֹ, — שׁמָכְרוּ אותו, א) במשמ' העקרית: שלם ישלם אם אין לו וְנִמְכַּר בגנבתו (שמות כב ב).  וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו וְנִמְכַּר לגר תושב עמך וכו' אחרי נִמְכַּר גאלה תהיה לו וכו' וחשב עם קנהו משנת הִמָּכְרוֹ לו עד שנת היבל (ויקר' כה מז-נ).  כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא יִמָּכְרוּ ממכרת עבד (שם מב).  והארץ לא תִמָּכֵר לצמתת (שם כג).  ושדה מגרש עריהם לא יִמָּכֵר כי אחזת עולם הוא להם (שם לד).  ואם לא יגאל (בכור הבהמה) וְנִמְכַּר בערכך (שם כז כז).  מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר יִמָּכֵר לך (ירמ' לד יד).  שלח לפניהם איש לעבד נִמְכַּר יוסף (תהל' קה יז).  אנחנו קנינו את אחינו היהודים הַנִּמְכָּרִים לגוים (נחמ' ה ח). ואלו לעבדים ולשפחות נִמְכַּרְנוּ החרשתי (אסת' ז ד). — ב) בהשאלה, במשמ' נִתַּן לפלוני למשול בו כאות נפשו: הן בעונתיכם נִמְכַּרְתֶּם ובפשעיכם שלחה אמכם (ישע' נ א).  כי כה אמר יי' חנם נִמְכַּרְתֶּם ולא בכסף תגאלו (שם נב ג).  כי נִמְכַּרְנוּ אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ז ד). — ובתו"מ, במשמ' העקרית: הנמכר בדקה הרי היא בדקה (ר' נחמיה, תוספת' דמאי ג יא).  אלו דברים הנמכרים בגסה אילו מיני תבואה וקיטנית (ר' מאיר, שם).  אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק (ראב"ע מעשר' ה א).  מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות שלש וארבע באיסר (ר' יהודה, שם ב ה).  כל פסולי המוקדשין נמכרים  באיטליז (בכור' ה א).  עבדים נמכרים בכסותן לשבח (ערכ' ו ה).  האפונין השחורים ובצלים הנמכרים ובני המדינה הנמכרים במדה (ירוש' דמאי ב א).  כולכסין הנמכרין בקיסרין הרי אלו אסורין מפני שרובן באין מהר המלך (ר' יוסי בר"ח, שם).  כדי יין סתומות מקום שדרכן לימכר סתומות יצא קנקן לחולין (מע"ש א ג).

— הִתפ', הִתְמַכֵּר, הִתְמַכַּרְתֶּם, יִתְמַכְּרוּ, הִתְמַכֶּרְךָ, — א) בקש לִמְכֹּר את עצמו לעבד וכדומ': והשיבך יי' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה וְהִתְמַכַּרְתֶּם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה (דבר' כח סח). — ב) נתן את עצמו לדָבָר מהדברים, sich hingeben; s'adonner; to    :devote o.s רק לא היה כאחאב אשר הִתְמַכֵּר לעשות הרע בעיני יי' (מ"א כא כה).  יען הִתְמַכֶּרְךָ לעשות הרע בעיני יי' (שם כ).  ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו וַיִּתְמַכְּרוּ לעשות הרע בעיני יי' להכעיסו (מ"ב יז יז).