1, ש"נ, מ"ר מְכֵרוֹתֵיהֶם, — נֶשֶׁק, זין, Waffe; arme; weapon: שמעון ולוי אחים כלי חמס מְכֵרֹתֵיהֶם2 בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי (בראש' מט ה-ו).
1 עי' הערה לקמן.
2 השבעים תגרמו במשמ' תחבולות. אונק' במשמ' ארץ מגורתו של אדם. עקילס במשמ' חפירה. אך מדרש תנחומא פרש מלשון זין, ואמר שכך בלשון יונ' קורין לחרב מכיר, והוא μάχαιϱα. והנה בודאי המקור היוני שיחס תנחומא למלה זו אינו נכון, אך עצם הפרוש אינו רחוק. — רסע"ג תרגם: פרצ'תהמא. ובאופן אחר ריב"ג, אמר וז"ל: ואמא כלי חמס מכרתיהם פמד'הבי פיה אנ יכונ מג'אנשה לקול אלערב ללעשכר מג'ר ותרג'מה אללפט' שׂלאח אלט'למ מג'רהמא יעני אנהמא אנמא אשתג'אשא בשׂלאחהמא פקט כמא קאל ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי וכו' וואחדה מכרתיהם מכֵרה עלי זנה אבֵדה פהד'א מא יחשנ ענדי אנ יתרג'מ בה מכרתיהם ממא יחשנ בה אלמעני, ע"כ, ובעבר': אך כלי חמס מכרתיהם דעתי בו שדומה למה שאומר הערב לחיל מגּ'ר ופרושו כלי חמס חיליהם כלומר ששמו חילם כליהם בלבד כמו שאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי וכו' והאחת ממכרתיהם מכרה על משקל אבדה, וזהו הראוי לפרש במכרתיהם מה שהוא טוב לפי הענין. — ואולם גם זה דחוק.