ב. מִלֵאִה
*, ש"נ, בכנ' מְלֵאָתוֹ, מליאתה, – נעשה הדבר על מלֵאתוֹ, בשלמוּת: עופר עולם על מליאתו נברא (ר"י בר סימון, מד"ר בראש' יד). אף חוה על מליאתה נבראת (ר"א בר' שמעון, שם). שברא בריותיו שלמים ברא חמה וירח על מליאתן וכל מעשה בראשית במקומותם נבראו (שם במד' יב).