1, ש"נ, בכנ' מְלֵאָתְךָ, — ראשית העסיס הזב מן בכורי הענבים2: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וְכַמְלֵאָה3 מן היקב (במד' יח כז). לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש הַמְלֵאָה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם (דבר' כב ט). מְלֵאָתְךָ ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי (שמות כב כח). — ואמר המשורר: עלי רוע עוני אשוה לבי לקרבן ונסכי אשו דם ודמעה, ביען שניהם יקרים בעין אל כמקריב לפניו מלאה ודמעה (ספ' הענק, אות ד).
1 עי' הערה לקמן.
2 עי' במִלּוֹן הערה לערך דמע, ועי' הערה לקמן.
3 כאן הניח אונקלוס המלה כצורתה: וכמליאתא מן מעצרתא. ובהכתוב בדבר' המובא לקמן ת"א המלאה הזרע בשתי המלים דמעת זרעא. ומלאתך ודמעך תרגם בכורך ודמעך. וכך במכילתא: מלאתך אלו ביכורים הניטלין מהמלאה וכו' בכורים שהם קרויין ארבעה שמות ראשית בכורים תרומה ומלאה (כך, במקום ודמע, כמו שכבר הגיה שם א"א). וכמו"כ השבעי' תרגמו ἀπαϱχάς, וכמלאה תרגמו ἀφαίϱεμα, אלא שהם חשבו שהכונה במלאה לבכורי הדגן והכתוב עמד וצוח בפרוש וכמלאה מן היקב. וכבר הוכחתי בהערה לערך דמע כי דמע הוא ראשית הגרן, והמלאה היא ראשית היקב, והוא העסיס הראשון הזב מן הענבים, וזוהי הכונה האמתית של הכתוב פן תקדש המלאה את הזרע, ר"ל שבשביל זה אסור לזרוע זרעים בכרם לבלתי תקדש המלאה, ר"ל העסיס הזב מן הענבים, את הזרע שבתוך הגפנים. וכבר הרגיש בזה מנחם בן סרוק והאריך בדברים במחברת כלאים. ולא מצאתי טעם נכון למשמ' זו להשם מלאה, אם הוא נגזר משרש מלא הידוע, ואולי היה בלשון עברית הקדומה שרש מלא אחר ששמש במשמ' אחרת שממנה נסתעפה משמ' ראשית העסיס להשם מלאה. ואעפי"כ אולי הוא באמת מן השרש מלא הידוע, במשמ' מלאו ימיו, כי העסיס הזב בפרט מעצמו הוא כשהפרי באמת מלא ובשל, ועי' רש"י. וצריך להעיר כי גם בלשון ערבית יש שם מיוחד לראשית העסיס הזב מן הענבים, בלי סחיטה ועצירה, והוא שלאפ, שלאפה سلاف سلافة, אמר אבן שכית בתהד'יב אלאלפאט', באב צפה אלח'מר (הוצא' בירות): ואלשלאפ ואלשלאפה מא שאל מנהא מנ ע'יר אנ יעצר, ע"כ, — ובעבר': מה שזב ממנו (מן הענב) מבלי שיסָחט. וכעין זה אלג'והרי: ואלשלאפ מא שאל מן עציר אלענב קבל אנ יעצר ותשמי אלח'מר שלאפא, ע"כ, — ובעבר': אלשלאפ הוא מה שזב מעסיס הענבים קודם שיסחט, ויקרא היין שלאפא. ובתג' אלערוש: והו אול מא יעצר מנהא וקיל מא שאל מנ ע'יר יעצר וקיל הו אול מה ינזל מנה ופי אלתהד'יב אלשלאפ ואלשלאפה מן אלח'מר אח'לצהא ואפצ'להא וד'לכ אד'א תחלב מן אלענב בלא עצר ולא מרת'. ע"כ. — ובעבר': הוא ראשית מה שנסחט ממנו וי"א מה שזב ממנו מבלי שיסחט וי"א הוא ראשית מה שירד ממנו, ובתהד'יב אלשלאפ ואלשלאפה מן היין הוא הנקי והזך והנכבד ממנו והוא אם פרש מן הענבים בלי סחיטה ובלי שרייה ומריסה. וכך גם בלשאן אלערב.