מְלוֹא, מְלוֹ, ש"ז, בכנ' מְלֹאוֹ, מְלֹאָהּ, — א) כמות רבה, מספר רב, Menge; multitude: גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מְלֹא הגוים (בראש' מח יט).  כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מְלֹא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה (ישע' לא ד). — ב) מה שממלא דבר: וממגד ארץ וּמְלֹאָה (דבר' לג יו).  תשמע הארץ וּמְלֹאָהּ תבל וכל צאצאיה (ישע' לד א).  יורדי הים וּמְלֹאוֹ איים וישביהם (שם מב י).  ויבואו ויאכלו ארץ וּמְלוֹאָהּ עיר וישבי בה שם מז ב).  שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ וּמְלֹאָהּ (מיכ' א ב).  והסגרתי עיר וּמְלֹאָהּ (עמוס ו ח).  למען תשם ארצה מִמְּלֹאָה (יחזק' יב יט).  ותשם ארץ וּמְלֹאָהּ מקול שאגתו (שם יט ז).  והשמתי ארץ וּמְלֹאָהּ ביד זרים (שם ל יב).  ליי' הארץ וּמְלוֹאָהּ תבל וישבי בה (תהל' כד א).  אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל וּמְלֹאָהּ (שם נ יב).  לך שמים אף לך ארץ תבל וּמְלֹאָהּ אתה יסדתם (שם פט יב).  ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים וּמְלֹאוֹ יעלז שדי וכל אשר בו (שם צו יא-יב). — מְלֹא הדבר, כמה שצריך כדי שהדבר יהיה מָלֵא, מְלֹא החפן, מְלֹא הקמץ, מְלֹא הספל וכדומה: קחו לכם מְלֹא חפניכם פיח כבשן (שמות ט ח).  קח צנצנת אחת ותן שמה מְלֹא העמר מן (שם יו לג).  וקמץ משם מְלֹא קמצו מסלתה ומשמנה (ויקר' ב ב).  ולקח מְלֹא המחתה גחלי אש וכו' וּמְלֹא חפניו קטרת סמים דקה (שם יו יב).  אם יתן לי בלק מְלֹא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יי' (במד' כב יח).  וימץ טל מן הגזה מְלֹא הספל מים (שפט' ו לח).  כי אם מְלֹא כף קמח בכד (מ"א יז יב).  וילקט ממנו פקעת שדה מְלֹא בגדו (מ"ב ד לט).  טוב מְלֹא כף נחת מִמְּלֹא חפנים עמל ורעות רוח (קהל' ד ו).  — ובהשאלה גם למדת הארך וכדומ', מְלֹא קומתו, ארך קומתו: ויפל מְלֹא קומתו ארצה (ש"א כח כ).  וימדד שני חבלים להמית וּמְלֹא החבל להחיות (ש"ב ח ב).  מיסדות הצלעות מְלוֹ1 הקנה שש אמות אצילה (יחזק' מא ח). — מְלֹא הארץ, במשמ' מרחק ומרחב של כל הארץ: יי' צבאות מְלֹא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג).  והיה מטות כנפיו מְלֹא רחב ארצך עמנו אל (שם ח ח). — ומצוי בתו"מ: ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול (כלים יז יב).  אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו (שבי' א ב).  בין תיבה לתיבה (צריך לשייר) כמלא אות (ירוש' מגי' א יא).  גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן תזרע (ר' ישמעאל, עדי' ב ד).  בין דף לדף (צריך לשייר) מלוא גודל (ירוש' מגי' א יא).  הנוטל מלא הזוג משערו (תוספתא שבת ט יא).  אעפ"י שהטיט שוקע לתוכו מלא זרת אינן מצילין (שם כלי ב"ק ז ז).  השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה (חול' א ג).  מלא  חפניו גוש מארץ טהרה (תוספתא כלי' ב"מ ז א).  הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף (יומא ה א).  היה קוצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעה"ב (פאה ד י).  (המוציא) חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד (שבת ח ה).  כמה נקיבת האוזן מלא כרשינה (בכור' לז:).  האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב וכו' וכל המשקין מצטרפין למלוא לוגמיו (יומ' ח ב).  החייט ששייר את החוט פחות ממלא מחט (תוספתא ב"ק יא יז).  אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו (ר' יהודה, ערוב' י ג).  (חייט הדיוט הוא) כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת (מו"ק י.).  וכמה לתפור א"ר אסי מלא מחט חוץ למחט (ב"ק קיט:).  עד כמה הוא עושה מלא מענה מאה אמה בית ארבעת סאים (אהל' יז א).  ושנעשה (המאור) ביד אדם שעורו כמלא מקדח גדול של לשכה (ר' יוסי, כלים יז יב).  הגלגלת שהיה בה נקב ארוך או שהיו בה נקבים הרבה מצטרפין למלוא מקדח (תוספתא אהל' ב ו).  אילן שהוא נוטה לשדה חבירו קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה (ב"ב ב יג).  שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (ר' יוחנן, ברכ' מח:).  מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה מלא הסיט על פני כולה (תוספת' כלי' ב"מ ג ח).  הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה (ערל' ג ב).  והאורג שני חוטין שיעורו כמלא הסיט (שבת יג ד).  כמה רחבו מלא העול השרוני (תוספתא כלא' ב א).  הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין בש"א שלשה תלמים של פתיח ובה"א מלא העול השרוני (משנ' שם ב ו). — מְלא העין, עד המקום שהעין רואה: כנגד צואת אדם וכו' מרחיק מלא2 עיניו (ברכ' כה.).  ברבו המובהק (חייב אדם לקום מפניו) מלא עיניו (אביי, קדוש' לג.). — המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי (שבת ז ד).  ויסך עליה נסך כמלא פי הפך (מד"ר בראש' פב).  מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון (תענ' ג ו).  שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד  (ספרי דבר' שטו).  אם יש בסכין מלא צואר (חול' ב ג).  שירי קטלה כמלוא צואר קטנה (כלים יא ח).  וכמה תחתיו מלא קומתו ופישוט ידיו (תוספתא ערוב' ד יא).  האומר הרי עלי שרביט מלא קומתי מביא מלא קומתו שרביט שאינו נכפף (שם ערכ' ג א).  עד שתהלך (הבהמה) מלא קומתה (ר' אחא, ב"ב ע"ה:).  וכמה יהיו (הפסים) קרובין לבאר כמלא ראשה ורובה של פרה (תוספתא ערוב' ב ב).  מעשר בהמה מצטרף מלא רגל רועה ולא מלא רגל בהמה מהלכת (שם בכור' ז ג).  שיעור המלבן וכו' והטווה כמלא  רוחב הסיט כפול (שבת יג ד).  (צריך שיהיה בתלם) רוחב כמלא רוחב הפרסה (ר' יהודה, כלא' ז ג).   ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו וכו' (אלא א"כ יש לו) בית ארבעה כורין מלא שגר היונה (הוא, ב"ב ב ה).  הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין (תוספתא גיט' ט יא).  וצריך שיהא משייר בין שיטה לשיטה כמלא שיטה (ירוש' מגי' א יא). — מְלא שעה, זמן כמדת שעה: גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה (ר' יוסי, נדר' ג יא). — ויש שאמרו במדה גסה מלא תרווד רקב כמלא תרווד גדול של רופאים (כלים יז יב). —  כִּמְלוֹאוֹ, כִּמְלֹא הדבר שמדֻבר עליו: מסככין בנסרים וכו' עד שיהא בינו לבין חבירו כמלואו   תוספתא סוכ' א ז).  מארבעה (טפחים) ולמעלה במקור נדפס  "ולעמלה".  צריך בינו לבין חבירו כמלואו כדי שלא יהיו פרצות בבנין (שם ערוב' ג ב).  (צריך שיהיה בתלם) אורך ששה טפחים ורוחב מלואו (ר"ע, כלא' ג ג).  כמלואו של נופל (ר"א הקפר, תוספת' ב"ק ו יג).  שתהא מחיצה שוקעת במים כמלואו של דלי (רב, ירוש' סוכ' א א).  אמר לו הקב"ה עולמי ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה (ר' אחא, מד"ר שה"ש, ראשו).