קל לא נמצא.

— נִפע', נִמְלַט, נִמְלְטָה, -לָטָה, נִמְלַטְתִּי, -לָטתי, נִמְלְטוּ, -לָטוּ, נִמְלָטְנוּ, הִמָּלֵט, הִמָּלְטִי, אִמָּלֵט, אִמָּלְטָה, תִּמָּלֵט, יִמָּלֵט, תִּמָּלֵט, נִמָּלֵט, יִמָּלְטוּ, -לֵטוּ, —  א) נִמְלַט פלוני, בָּרַח, נס ממקום של סַכָּנָה ונצל מהסכנה, entkommen, sich retten; s'évader, se sauver; to escape:  ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר הִמָּלֵט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר (בראש' יט יז).  ויכו את מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל ולא נִמְלַט איש (שפט' ג כט).  ואהוד נִמְלַט עד התמהמהם (שם כו).  ודוד נס וַיִּמָּלֵט בלילה הוא (ש"א יט י).  למה ככה רמיתני ותשלחי את איבי וַיִּמָּלֵט (שם יז).  ויכהו אל החמש ורכב ובענה אחיו נִמְלָטוּ (ש"ב ד ו).  תפשו את נביאי הבעל איש אל יִמָּלֵט מהם (מ"א יח מ).  האיש אשר יִמָּלֵט מן האנשים אשר אני מביא על ידיכם נפשו תחת נפשו (מ"ב י כד).  הנה כה מבטנו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נִמָּלֵט אנחנו (ישע' כ ו).  ואחריתם בחרב אהרג לא ינוס להם נס ולא יִמָּלֵט להם פליט (עמו' ט א).  ויבא שדד אל כל עיר ועיר ולא תִמָּלֵט ואבד העמק ונשמד המישר (ירמ' מח ח).  אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס וְנִמְלָטָה אמרי מה נהיתה (שם יט).  הוי ציון הִמָּלְטִי יושבת בת בבל (זכר' ב יא).  ואת הנערים הכו לפי חרב וָאִמָּלְטָה רק אני לבדי להגיד לך (איוב א טו). —  נִמְלַט אל מקום, ברח שמה:  ההרה הִמָּלֵט פן תספה (בראש' יט יז).  ואנכי לא אוכל לְהִמָּלֵט ההרה (שם יט).  הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אִמָּלְטָה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי (שם כ).  והוא עבר את הפסילים וַיִּמָּלֵט השעירתה (שפט' ג כו).  ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אל ארץ פלשתים (ש"א כז א).  ואדרמלך ושראצר הכהו בחרב והמה נִמְלְטוּ ארץ אררט (מ"ב יט לז). —  נִמְלַט מפלוני, מִפְּנֵי פלוני, מִידֵי פלוני, מִמָּקוֹם פלוני:  ולשאול הגד כי נִמְלַט דוד מקעילה (ש"א כג יג).  ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל וְנִמְלַטְתִּי מידו (שם כז א).  ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נִמְלָטְתִּי (ש"ב א ג).  והיה הַנִּמְלָט מחרב חזאל ימית יהוא וְהַנִּמְלָט מחרב יהוא ימית אלישע (מ"א יט יז).  וצדקיהו מלך יהודה לא יִמָּלֵט מיד הכשדים (ירמ' לב ד).  ואתה לא תִמָּלֵט מידו כי תפש תתפש ובידו תנתן ׁשם לד ג.  וישמעאל בן נתניה נִמְלַט בשמנה אנשים מפני יוחנן וילך אל בני עמון ׁשם מא טו.  ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה יִמָּלְטוּ מידו אדום ומואב ׁדני' יא מא.  בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על יי' אלהיך על כן נִמְלַט חיל מלך ארם מידך דהי"ב יו ז. —  ובהרחבה, בכלל, נִצַּל מרעה, מסכנה:  והיה כל אשר יקרא בשם יי' יִמָּלֵט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה (יוא' ג ה).  ןבזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו וכל אלה עשה לא יִמָּלֵט (יחזק' יז יח).  וימרד בו לשלח מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב היצלח הֲיִמָּלֵט העשה אלה והפר ברית וְנִמְלָט (שם טו).  גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלהים וַיִּמָּלֵטוּ מלא' ג טו.  אליך זעקו וְנִמְלָטוּ בך בטחו ולא בושו (תהל' כב ו).  נפשנו כצפור נִמְלְטָה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נִמְלָטְנוּ (שם קכד ז).  יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נִמְלָט (משלי יא כא).  עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא יִמָּלֵט  (שם יט ה).  בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא יִמָּלֵט (שם כח כו).  טוב לפני האלהים הוא יִמָּלֵט ממנה (מן האשה) וחוטא ילכד בה (קהל' ז כו).  אל תדמי בנפשך לְהִמָּלֵט בית המלך מכל היהודים (אסת' ד יג). —  וגם דברים לא בע"ח:  היקח מגבור מלקוח ואם שבי צדיק יִמָּלֵט (ישע' מט כד).  גם שבי גבור יקח ומלקוח עריץ יִמָּלֵט (שם כה). —  ב) נִמְלַט לְמָקוֹם, רָץ שמה: ועתה אם מצאתי חן בעיניך אִמָּלְטָה נא ואראה את אחי (ש"א כ כט). —  ובמדר':  אנו מוצאים בדוד כשביקש שאול להורגו ברח ממנו ונמלט (מד"ר במד' כג). —  ג) °במשמ' נִשְׁמַט:  החלפתים כולם (מלת על) במלת לפי או כפי כראוי בענין ואולי נמלט לי מהם שלא הרגשתי יתקנהו המעיין (ר"ש א"ת, באור מ"ז שבמו"נ). —  ד) °דבר נִמְלַט מדבר, שאין בו הדבר:  מלה נמלטת מאותיות הגרוניות (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג טו).  והמלות ההן נמלטות מאחה"ע ומאותיות הכפל (שם).  ויש שימלט ממנו הרבה מן המנהג הזה ונוהג בנח הפא על העקר (שם). —  °אינו נִמְלַט מדבר, אי אפשר שלא יהיה בו הדבר:  כי כל נמצא אחר שלא היה איננו נמלט מאחד משני דברים אם שהמציא הוא את עצמו או שהמציא אותו זולתו וכן מה שנחשוב עליו שהוא עשה את עצמו לא ימלט ג"כ מאחד משני דברים אם שעשה את עצמו קודם הויתו או אחר הויתו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ב).  שאין אדם נמלט מאחד משני דברים שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו (שם, הבטחון ד).  והגוף איננו נמלט מתנועה ומנוחה (הוא, כוזרי ה יח).  כי העצם כיון שהוא מחדש את המקרה אינו נמלט חדושו לו מהיותו בזמן חולף או בזמן עתיד (הוא, הרקמה לריב"ג א).  כל הנמצאים לא ימלטו מהיותם או עצם או מקרה (הוא, רוח חן י).  העולם לא ימלט מהיותו או קדמון או מחודש (ר"י חריזי, מו"נ א ע).  וזה הפועל הקרוב לא ימלט מהיותו גוף או בלתי גוף (שם ב יג).  וכל הווה אין נמלט משנוי כהרף עין (רש"ט פלקירא, המבקש יא).  שהדבר שיודע בהקש לא ימלט מחלוקה (ר"י אלבו, העקר' א טז).  לפי שהם לא ימלטו בשום צד משיהיה מציאות האדם לבטלה (שם ג ג).  שזאת התנועה הסבובית כשנציע אותה טבעית לגשם המתנועע בה לא ימלט הגשם ההוא אם שהוא אחד מן הגשמים הפשוטים הארבעה המתנועעים תנועה ישרה או שיהיה גשם חמישי (שער השמים יג).  שזאת התנועה שהיא סבובית שהיא סביב האמצע לא תמלט משתהיה לגשם הזה טבעית או מקרית (שם).  שלא ימלטו מהיותם אם להכרח ואם לתועלת (ר"י אברבנאל, שמים חדשים י).  שהחמר ההוא אם היה קדום ונצחי היה מחוייב המציאות ולא ימלט אם שיהיה מחוייב המציאות בבחינת עצמו או שיהיה אפשרי בבחינת עצמו ומחוייב מצד סבתו (הוא, מפע' ה' ב ד).  ואם תאמר שחלקי הנפש על זה האופן לא תמלט מהיותה מתחלק אם בכח ואם בפועל (תגמ' הנפש א ג).  שהדברים הנגלים אשר בשני הדרכים לא ימלטו משיהיו מדברים חצוניים או מענייני התשוקות הגופניות (ר"י ערמאה, פתי' יד אבשלום על משלי).  הנה א"כ לא ימלט הענין בו מחלוקה כפי זאת הבחינה אם שיהיה כלו אמת או רובו אמת (רמב"ח, דרכי נעם ד).  כי אם היו בוראים רבים במספר לא ימלט אם שיהיו שוים במעלת היכולת על הבריאה ואם שהם בלתי שוים (ספורנו, אור עמים, אחדות).

 — פִע', מִלֵּט, מִלַּט, מִלְּטָנוּ, מְמַלֵּט, מְמַלְּטִים, מַלֵּט, מַלְּטָה, מַלְּטוּ, מַלְּטִי, מַלְּטוּנִי, אֲמַלֵּט, אֲמַלֶּטְךָ, יְמַלֵּט, וִימַלֵּטוּ, יְמַלְּטֵהוּ, וַתְּמַלֵּט, וַיְמַלְּּטוּ, —  א) מִלֵּט את פלוני, עשה שימָּלט, נתן לו האפשרות להִמָּלֵט:  אם אינך מְמַלֵּט את נפשך הלילה מחר אתה מומת (ש"א יט יא).  הֹבשת  היום את פני כל עבדיך הַמְמַלְּטִים את נפשך היום (ש"ב יט ו).  לכי איעצך נא עצה וּמַלְּטִי את נפשך ואת נפש בנך שלמה (מ"א א יב).  ואבד מנוס מקל וחזק לא יאמץ כחו וגבור לא יְמַלֵּט נפשו (עמו' ב יד).  ותפש הקשת לא יעמד וכו' ורכב הסוס לא יְמַלֵּט נפשו (שם יה).  כי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ ובחרב לא תפל (ירמ' לט יח).  נסו מַלְּטוּ נפשכם (שם מח ו).  נסו מתוך בבל וּמַלְּטוּ איש נפשו (שם נא ו).  אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל וַאֲמַלֵּט (ישע' מו ד).  שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא יְמַלֵּט (תהל' לג יז). —  מִלֵּט מִיַּד פלוני:  המלך הצילנו מכף איבינו והוא מִלְּטָנוּ מכף פלשתים (ש"ב יט י).  הכי אמרתי הבו לי ומִכחכם שחדו בעדי וּמַלְּטוּנִי מיד צר ומיד עריצים תפדוני (איוב ו כב-כג). —  ודבר לא בע"ח:  קרסו כרעו יחדו לא יכלו מַלֵּט משא ונפשם בשבי הלכה (ישע' מו ב). —  ובמשמ' הִצִּיל:  הניחו לו איש בל יגע עצמתיו וַיְמַלְּטוּ עצמתיו את עצמות הנביא אשר בא משמרון (מ"ב כג יח).  אשרי משכיל אל דל ביום רעה יְמַלְּטֵהוּ יי' (תהל' מא ב).  מי גבר יחיה ולא יראה מות יְמַלֵּט נפשו מיד שאול (שם פט מט).  ישלח דברו וירפאם וִימַלֵּט משחיתותם (שם קז כ).  צרה ויגון אמצא ובשם יי' אקרא אנה יי' מַלְּטָה נפשי (שם קיו ג-ד).  כי אֲמַלֵּט עני משוע ויתום ולא עזר לו (איוב כט יב).  ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא יְמַלֵּט רֶשע את בעליו (קהל' ח ח).  עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים ומצא בה איש מסכן חכם וּמִלַּט הוא את העיר בחכמתו (שם ט יד-יה). —  ובתו"מ:  דייך שאת ממלט את נפשך (ר' אלעזר, ירוש' סנה' י ט).  מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו (מד"ר במד' כג).  בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט הצדיקים ומאבד לרשעים (שם ה). —   ובסהמ"א:  מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ורבים דליתנו (תפלת נשמת).  כי המעשים הנכוחים המתמידים ממלטין את הנפש מהפכיה ומגיעים אותה אל שלמותה האחרון (ר"י אבן לטיף, הקד' שער השמים). —  ב) מִלְּטָה ביצה, וכיוצא בזה, ילדה:  שמה קננה קפוז וַתְּמַלֵּט ובקעה ודגרה בצלה (ישע' לד טו).

—  הִפע', הִמְלִיט, —  כמו מִלֵּט:  כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח וְהִמְלִיט (ישע' לא ה). —  הִמְלִיטָה זָכָר, ילדה:  בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה וְהִמְלִיטָה זכר (ישע' סו ז).

—  הִתפ', הִתְמַלֵּט, אֶתְמַלְּטָה, יִתְמַלֵּט, יִתְמַלָּטוּ, —  הִתְמַלֵּט פלוני, כמו נִמְלַט:  בעורי ובבשרי דבקה עצמי וָאֶתְמַלְּטָה בעור שני (איוב יט כ). —  ובהשאלה, הִתְמַלְּטוּ ניצוצות, יצאו בכח, במהירות:  מפיו (של לויתן) לפידים יהלכו כידודי אש יִתְמַלָּטוּ מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן (איוב מא יא-יב).