1 כך בכ"י וינה, הוצ' צוק"מ. ובנוסח' הדפוס מולישות. והביא ר"ש תוספתא זו בפרושו למשנה נגע' י י, וגרס שם התלישות, ולא נתברר הדבר אם מצא נסחה זו או הגיה מסברתו. וכך הגיה גם הגר"א, וכך גם יסטרוב: התלישות 10 read with R. S. to Neg. X. וקצת ראיה לדבר שהיתה בספרים נסחה זו ממה שלא הובאה המלה מלישה בערוך, ואעפי"כ רגלים לדבר כי הנסחה האמתית היא מלישה כמו בכ"י וינה ובדפוס' ולא תלישה, כי יותר טבעית היא השתבשות מלה לא מצויה במצויה מלהפך. ובעצם משמ' המלה גם הר"ש, שגרס תלישה, הרגיש כי אין הכונה כאן מקום שנתלשו השערות, וכתב וז"ל: פירוש התלישות שבראש ושבזקן היינו מקום שאין בו שער. ע"כ. וכן גם בפרוש הגר"א על התוספתא וז"ל: הגלושות (כך שם, ונראה שהוא שבוש במקום התלישות, כמו בהגהותיו) פי' היינו המקומות שבראש ושבזקן שאינו גדל שם שיער. ובאמת, השרש מלשׂ ملس  משמש בלשון ערב' במשמ' חָלָק בכלל, ואדמה שאין בה שום צמח, ושה שנשרו שערותיו: ואלשאה שקט צופהא, ובמשמ' זו גם התאר אמלשׂ أملس. וכך גם בסור' מלש, בענין השערות, במשמ' תלישתן, וגם במשמ' נשירתן: מלשא אצלע אמעט. ונשאר בעבר' רק השם וביחוד למקום שאין בו שערות אעפ"י שלא נתלשו. ואולי ההבדל בין מלישה ובין קרחה שהראשון הוא דבר עובר והשני קים.