מִלְצוֹן

°, ש"ז, — שה"מ מן מלץ, במשמ' הרשות להחליט דבר: שאננה בנדריה ואסריה לאביה ואישה המלצון1, אל המקום אשר אבחרה בו תביאו קרבני רצון (רסע"ג, תרי"ג מצות, את ה' אלהיך).



1 פרש המו"ל שם: רשות כי מליץ לשון שר ואדון עי' רד"ק שרש מלץ.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים