פ"י, — מָלַק את ראש הצפור וכדומ', קטעהו בצפרנו וכדומ', abkneipen; pincer; (en tordant); wring off:  ואם מן העוף עלה קרבנו וכו' והקריבו הכהן אל המזבח וּמָלַק את ראשו והקטיר המזבחה (ויקר' א יד-יה).  וּמָלַק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל (שם ה ח).  —  ובתו"מ:  כיצד מולק בחטאת העוף נותן שתי גפיה בין שתי אצבעותיו ושתי רגליה בין שתי אצבעותיו והיה מותח צוארה על גבי אצבעותיו היה מולק בצפורן ממול ערפה ואין מבדיל (תוספתא זבח' ז ד).  מלקה בכל מקום בעזרה כשרה (שם ה).  חטאת העוף שמלקה להזות דמה בחוץ (שם יא).  שחטו לשמו ומלקו שלא לשמו (שם א ד).  חטאת העוף כיצד היתה נעשית היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל (משנה שם ו ד).  המולק תורים בפנים לאכול ביציהן בחוץ (שם ג ה).  מלק חוץ למקומו ומצה הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו (שם ו ז).  חטאת העוף שמלקה שלא לשמה (שם).  אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמצה דמן שם.  המולק קדשים בחוץ (ת"כ אחרי מות, פרק יא).  השחוטה ולא המלוקה (שם מצורע, פרק א).  כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו (חול' כא.).  יכול ימלקנו בסכין (זבח' סה.). —  ואמר המשורר:  ולצוק ולבלבל, ולשחוט פר ויובל, ולמלוק ולקבל, ולקמוץ אזכרים (רשב"ג, אזהר', שמור לבי).

—  נִפע', *נִמְלַק, —  שמלקו אותו:  חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום (מעי' ב א).  עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים (בר קפרא, ירוש' שבת ב ב).  עולת העוף שנמלקה בלילה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה (אביו של ר' אבין, מנח' ק.).  שהיה (טיטוס) מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח ואומר וכו' כמה עופות נמלקו עליך כמה יינות נמסכו עליך (אדר"נ א). —  ובהשאלה במליצה:  עליך פרחי נמלקים, קול דמיהם צועקים, והנה עבדיך מכים (אפרים בר יצחק, אלהים לא אדע, שבת ה' אחה"פ).

—  הִפע', °הִמְלִיק, —  כמו מָלַק:  שדי זכר לילה חולק, שרש וענף בחלקלק להחלק, תמור כי השליו המליק, תבע להזכר מעש עמלק (ר"א קליר, אזכיר סלה, שבת זכור).  טסו חרגולי ילק, זמורי הבקק והבלק, כנץ על צפור דולק, גוזלי בתר והמלק (רשב"י הבבלי, אין צור חלף).