מַלְקוֹט
*, ש"ז, — א) מַלְקוֹט של כובשים, כעין צבת קטנה ללקוט שערות או לתשמיש אחר: השרתוע והדוקרן והמעדיר והמלקוט של כובשין שניטלה אחת משניהן ועשה של מתכת (תוספת' כלי' ב"מ ג יד). — ב) מַלְקוֹט של בקר, כעין שק עור יהדקוהו לבהמה מאחוריה בשעת הדישה וכדומ' ללקוט בו הגללים: המלקוט1 של בקר והחסום שלו (כלים יו ז).
1 כך בנוסח' הדפוס, וכך במדב"מ וכמו"כ במשנ' עם גוף פה"ע להרמב"ם. ובכ"י בודליאנה הַמַקְלוֹט. ופרש הרמב"ם: מלקוט אניה מנ ג'לד ילתקט פיהא רות' אלבקר כי לא יפסד אלקמח, ע"כ, ובעבר': מלקוט כלי מעור שילקטו בו גללי הבקר כדי שלא יפסדו החטים. אך הערוך פרש: עור שמשימין בעיני הפרה לסבב בדישה ע"כ. ועי' *מַקְלוֹט.