* 1, ש"נ, מ"ר מַלְקִיּוֹת, — שה"מ, כמו מַלְקָה, מַלְקוֹת: טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות (ר' יוסי, ברכ' ז.). חייבי מלקיות בית דין מחזירין אותן לזכות (תוספת' סנה' ז ד). חייבי מלקיות שלקו ושנו מלקין אותן פעם ראשונה ושנייה ובשלישית כונסין אותן לכיפה (שם יב ח). אם את אוכל את הנבילה ויש בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות (ירוש' נזיר ו ו). — ובסהמ"א: דעה כי משפטי תורה חשוקים, ולחמשה חלקים הם חלוקים, ממונות גם קנסות גם עדיות, ולמלקיות ולנפשות צדויות (רה"ג, שערי ד"מ כד-כה). וכל מלקיות שמלקין דייני חוצה לארץ בכל מקום אינה אלא מכת מרדות (רמב"ם, סנה' טז ג). תשת לבך למלקיות על כל לאו ולאו, ברצועת עגל וחמור במדרש מקהליו, שובב ולא מכיר להלקות כמפעליו (ר"א הזקן, אזהר', אמת יהגה). לפי שהחוטא כשיקבל מלקותו שהגבילה התורה ישאר נקי מכל עון וכו' כן יהיה הנלקה אחרי קבלתו מלקותו (ר"י אברבנאל, נחלת אבות א ח). — ובהשאלה במשמ' פורענות סתם: וכמה מלקיות מבלי רצועה של עגל יש ביד האדון המצוה על זה יתברך ויתעלה (ספר החנוך, בהר, מצוה שלח). כי כאשר ייסר איש את בנו יחידו אשר ידו השמאלית תכהו וימינו תחבקהו כן הוא אלהינו הוא מלקנו במלקות שמים זה שהלא אם סדר מלקיותינו ועונותינו שרבו במאזנים ישאו יחד אז יבחן החן חן לנו שה' עושה עמנו תמיד (כסא' לבית דוד א ה).
1 העיד רד"ק בפרוש על משקל זה ואמר: ובמשקלו (של מפעוּת) בדברי רז"ל מַלְקוּת (מכלול, שער דה"ש).