מֵן
1, ש"ז, מ"ר מִנִּים, — כלי מכלי הנגון: הללוהו בתף ומחול הללוהו בְּמִנִּים ועגב (תהל' קנ ד). — ואמר המשורר: קחי התף והנבל ושירי בנגונך עלי עשור ומנּים, וקומי הללי דודך בחירך יקותיאל נשיא שרים ורוזנים (רשב"ג, ואת יונה).
1 בסור' מֶנּא, שׂער, מיתר.