ש"ז, מ"ר מַמְתַּקִּים, — דבר מָתֹק, מאכל או משתה מָתֹק: חכו מַמְתַּקִּים וכלו מחמדים (שה"ש ה יו). לכן אכלו משמנים ושתו מַמְתַּקִּים ושלחו מנות לאין נכון לו (נחמי' ח י). — ובתלמ': הבאר שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם יין ישן וטעם יין חדש וטעם חלב וטעם דבש וטעם כל הממתקין שבעולם (ר"א המודעי, מכי' יתרו א). — ואמר המשורר: הלא זה התבל, לשחת וחבל, ושמחתו אבל, וממתקיו מרים (דונש, דעה לבי).