ש"ז, בכנ' מַשָּׂאוֹ, מַשָּׂאֲכֶם, מַשָּׂאָם, מ"ר סמי' מַשְׂאוֹת, —  א) שה"פ מן נָשָׂא, d. Tragen; le port:  ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת וכו' אלה מַשָּׂא בני קהת באהל מועד (במד' ד יה).  ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל מַשָּׂאוֹ (שם יט).  זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד וּלְמַשָּׂא ונשאו את יריעת המשכן וכו' על פי אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני לכל מַשָּׂאָם ולכל עבדתם (שם כד-כז).  כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת מַשָּׂא באהל מועד (שם מז).  אין לכם מַשָּׂא בכתף (דהי"ב לה ג). —  ובהשאלה, מַשָּׂא נַפְשׁוֹ, דבר שאדם נושא לו נפשו, דבר יקר לו:  ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת מַשָּׂא נפשם בניהם ובנותיהם (יחזק' כד כה). —  והשתמשו בדבור זה בזמן החדש במשמ' רעיון נעלה, רגש יפה, תקוה לעתיד וכיוצא בזה, ואמר המשורר:  מארץ העברים אלינו באת, ובזמירותיך רוחה שפכת, על כל משא נפש חזות נשאת (יל"ג, ברכת ישרים). —  ב) הדבר שֶׁאָדָם או בהמה נֹשֵׂא, Last; charge; burden:  כי תראה חמור שנאך רבץ תחת מַשָּׂאוֹ וכו' עזב תעזב עמו (שמות כג ה).  יתן נא לעבדך מַשָּׂא צמד פרדים אדמה (מ"ב ה יז).  ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק מַשָּׂא ארבעים גמל (שם ח ט).  נשאתיכם עמוסות מַשָּׂא לעיפה קרסו כרעו יחדו ולא יכלו מלט מַשָּׂא (ישע' מו א-ב).  ואל תשאו מַשָּׂא ביום השבת וכו' ולא תוציאו מַשָּׂא מבתיכם ביום השבת (ירמ' יז כא-כב).  לבלתי הביא מַשָּׂא בשערי העיר הזאת ביום השבת (שם כד).  ולבלתי שאת מַשָּׂא (שם כז). —  ובפרט מה שנֹשֵׂא אדם למקום מהמקומות לִמְכִירָה:  ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין וענבים ותאנים וכל מַשָּׂא ומביאים ירושלם (נחמ' יג יה).  ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא מַשָּׂא ביום השבת (שם יט). —  ובפרט מַשָּׂא כבד:  ביום ההוא נאם יי' צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת הַמַּשָּׂא אשר עליה (ישע' כב כה).  כְּמַשָּׂא כבד יכבדו ממני (תהל' לח ה). —  ובהשאלה, דבר שקשה לאדם לסבלו:  למה הרעת לעבדך וכו' לשום את מַשָּׂא כל העם הזה עלי (במד' יא יא).  אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך בְּמַשָּׂא העם ולא תשא אתה לבדך (שם יו-יז).  איכה אשא לבדי טרחכם וּמַשַּׂאֲכֶם וריבכם (דבר' א יב). —  היה לְמַשָּׂא על פלוני, שהיה קשה לפלוני לסבלו:  אם עברת אתי והית עלי לְמַשָּׂא (ש"ב יה לג).  ולמה יהיה עבדך עוד לְמַשָּׂא את אדני המלך (שם יט לו).  כי הַמַּשָּׂא יהיה לאיש דברו (ירמ' כג לו).  ואהיה עלי לְמַשָּׂא (איוב ז כ). — ג) דברים אשר יֵאָמְרוּ על אדם, על גוי וארץ, נשא על פלוני מַשָּׂא, אמר עליו מה שיקרה לו:  ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם וכו' ויאמר אל בדקר שלשה שא השלכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי כי זכר אני ואתה את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו ויי' נשא עליו את הַמַּשָּׂא הזה אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש וכו' (מ"ב ט כד-כו). —  ובפרט מַשָּׂא של נביא שהוא נֹשֵׂא על עם וארץ:  מַשָּׂא בבל אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים (ישע' יג א-ב).  בשנת מות המלך אחז היה הַמַּשָּׂא הזה אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף (שם יד כח-כט).  מַשָּׂא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה (שם יה א).  מַשָּׂא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה (שם יז א).  מַשָּׂא מצרים הנה יי' רכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו (שם יט א).  מַשָּׂא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות (שם כב א).  מַשָּׂא צר הילילו אניות תרשיש כי שדד מבית מבוא (שם כג א).  הַמַּשָּׂא אשר חזה חבקוק הנביא עד אנא יי' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע וכו' (חבק' א א-ב).  מַשָּׂא נינוה ספר חזון נחום האלקשי אל קנוא ונקם יי' וכו' (נחום א א-ב). —  מַשָּׂא דבר יי':  מַשָּׂא דבר יי' בארץ חדרך ודמשק מנחתו וכו' (זכר' ט א).  מַשָּׂא דבר יי' על ישראל נאם יי' נטה שמים ויסד ארץ וכו' (שם יב א).  מַשָּׂא דבר יי' אל ישראל ביד מלאכי אהבתי אתכם אמר יי' וכו' (מלא' א א-ב). —  וקרא הנביא בלשון נֹפל על לשון:  וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר מה-מַּשָּׂא יי' ואמרת אליהם את מה-מַּשָּׂא ונטשתי אתכם וכו' כה תאמרו איש אל רעהו ואיש אל אחיו מה ענה יי' ומה דבר יי' וּמַשָּׂא יי' לא תזכרו עוד כי הַמַּשָּׂא יהיה לאיש דברו וכו' ואם מַשָּׂא יי' תאמרו וכו' לכן הנני ונשיתי אתכם נשא (ירמ' כג לג-לט). —  מַשְׂאוֹת שָׁוְא, נבואות שקר:  נביאיך חזו לך שוא ותפל ויחזו לך מַשְׂאוֹת1 שוא ומדוחם (איכ' ב יד). —  ד) כמו מִנְחָה:  ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף מַשָּׂא (דהי"ב יז יא). —  ה)  אחת ממשרות המשוררים במקדש:  ויעיאל ועזזיהו בכנרות על השמינית לנצח וכנניהו שר הלוים בְּמַשָּׂא יסר בַּמַּשָּׂא כי מבין הוא (דהי"א יה כא-כב).  וכנניה השר הַמַּשָּׂא המשררים (שם כז). —  ובתו"מ:  אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו (ר' יוסי, ב"מ ב י).  שיהא משאו בצדו (מכי' משפט' כ).  כתף אע"פ שמשאו על כתיפו ה"ז קורא (תוספת' ברכ' ב ז).  ספינה שהיתה באה בים ועמד עליה נחשול והיקלו ממשאה (שם ב"מ ז יד).  הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו (דמאי ג ב).  אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וכו' ואינן מטמאין במשא (כלים א א).  זובו של זב וכו' ודם הנדה שהן מטמאין במגע ובמשא (שם ג).  למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו (שם).  על אלו טומאות הנזיר מגלח וכו' ועל מגען ועל משאן ועל אוהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו (נזיר ז ב).  מלך ב"ו עושה סרגלא שלו חזקה שתשא כל משאו ועושה אותה ברזל (מד"ר שמות טו). —  ובהשאלה:  בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו שנושאין עמו במשאו אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם וכו' (ר' יצחק, שם בראש' א). —  ומ"ר:  צוהו על הגבעונים צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות (ר' יהודה, ספרי במד' קלו). —  ומצוי בסהמ"א:  וישאוהו כל יש' (את הגאון המת) במשא הכתף ולא על הסוסים (קטע מכתב לאביתר הכהן, סעדיאנה, שכתר 89). —  ואמר המשורר:  חשבתיו על שני גבַי כמשא וכל טעון מנוחתו פריקה (ר"ש הנגיד, ידידותך).  התורה אמרה שבו איש תחתיו נרפים, והם יצאו במשאותיהם עיפים (יפת הלוי, אמר פיוטים, לקו"ק, נספ' 21). —  ומ"ר: ל"ז מַשָּׂאִים  אשר הזהיר הענתותי לדור פתלתול קרואים, השמרו בנפשותיכם ואל תשאו ביום שבת משאים (הוא, שם). —  ובמשמ' °חבילה של סחורה במשקל קצוב:  לקח החכם השלם וכו' על ידי מקח אחד משר אחד בסכום תשעה משאות והתנה עמו שיקח הר' שלמה רביע הריוח (שו"ת מהרי"ט, חו"מ ג יט).  ושאל את פיו על הי"ד משאות וחצי שאמר שלא נכנסו בידו וכו' והוא אומר שלחלק בני דודי עכבו י"ד משאות וחצי וכו' שחלקי היה מג' משאות וחצי (שם מו).  הנה שלחתי זה היום כעשרת הימים כ"ב משאות שעוה (שו"ת דברי יוסף אירגאס מז).  ראובן הפקיד ביד שמעון משא מצנפות למוכרן לו בעיר פלונית (שו"ת ר"מ אלשיך צו).  בהיות כי ראובן נעשה שליח לקבל משאות האוג'יצה (אגנציה) ונאבדה משא אחת מידו (שו"ת מוהרש"ך ב רכח).  איש יהודי הביא עמו משא של חטים והניח בתוכם נוד אחד מלא חמאה (שו"ת פרי הארץ, יו"ד יא), ועי' *מַשְׂאוֹי, מַשֹׂוי. —  מַשָּׂא וּמַתָּן, כמו מקח וממכר, מסחר, עסק Handel; commerce; trade:  אלמלא אנו צריכין להם (לעמי הארץ) למשא ומתן2 היו הורגין אותנו (ר' אליעזר, פסח' מט:).  שנים שהיו באין ממדינת הים אעפ"י שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד ומת אחד מהם אין חבירו יורשו (תוספת' ב"ב ח ה).  ממעטין (בשעת בצרת) במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין (תענ' א ה).  אם ברך תברכני בפריה ורביה והרבית את גבולי בבנים ובנות והיתה ידך עמדי במשא ומתן (ר"י הנשיא, תמור' טז.).  אמר להן (משה להמלאכים) וכו' כלום אתם עושים מלאכה וכו' משא ומתן יש ביניכם (ריב"ל, שבת פט.).  כאן בדברי תורה כאן במשא ומתן (שם קכ.).  העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות (רב, ברכ' יז.).  אם יאמר לך אדם וכו' יגעתי ומצאתי האמן (כל זה) בדברי תורה אבל במשא ומתן (נצרך סיוע מן השמים) (רבי יצחק, מגי' ו:).  בשעה שהגשמים יורדין אף משא ומתן מתברך (ר"א בן יעקב, מד"ר דבר' ז).  יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה וכו' שנת שובע שנת משא ומתן ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו (תפ' כ"ג ביוה"כ,  שם ויקר' כ).  מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי משא ומתן (שם במד' ח). —  ומצוי בסהמ"א:  וכל מה שיעשה לצרכן עשוי עד שיגדלו היתומים ויהיו בעסקי משאות ומתנות ויקבלו מידו את שלהן (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' ג).  ועל כן הזהירה (התורה) במקומות רבים על הגניבה ועל העושק ועל האונאה ועל שאר דברים התלויים במשא ובמתן כי הצורך הגדול להיות המשא והמתן באמונה בין בני אדם כי בזה קיומם (רש"ט פלקייר', ראש' חכמה א א).  והוא מה שישתמשו בו ההמון במשאם ומתנם בשוקים ובמדינות (שם ו א). —  ובכלל, כל מה שמעסיק דעת האדם, כל שיחה עם בני אדם, וכיוצא בזה:  עשם (את דברי התורה) עיקר ואל תעשם טפילה שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם (ספרי דבר' לד).  שיהא (אדם) קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות (אביי, יומ' פו.).  לא שנו (שבדיני נפשות מי שלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה) אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה (רב, סנה' לד.).  ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרין בידו (של יצה"ר) וכו' ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך (קדוש' ל:).