מְנִיפָה
*, ש"נ, — כלי עשוי מנוצות וכדומ' יניפו בו לצנן האויר: אמר לה (ר"ש בן חלפתא לבתו) בתי הניפי עלי במניפה1 ואני אתן ליך ככרין דנרד (ב"מ פו.). — ובסהמ"א: שמניף במניפה על גופו כלומר שמחממין אותו באשם ומצננו במניפה (רגמ"ה, חול' צא:). שמניף על בנו במניפה להצילו מן השרב (רש"י שם).
1 נ"א במניפא. ובקצת דפוס' במניפ'. וברוב כ"י במניפיך. וכך ברה"ג, הערוך ור"ש.