*, ש"ז, מ"ר מְסֻבִּים, — כל אחד מהיושבים במְסִבָּה אל השלחן: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע (רב, ברכ' מז.). רוב מסובין של לאה היו (ר"א בר כהנא, מד"ר בראש' עא). עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש של מסובין (ר' לוי, שם ויקר' כז). עמד אחד מן המסובין וקלל את השושבין (שם במד' יח). המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא (תנחומ' שמיני ב). — ואמר המשורר: וכי אקרא למודעי לאכלה והנם יושבים ראש המסֻבּים (ראב"ע, למי אנוס לעזרה).