מִסְבָּך
*, ש"ז, — חתיכת מקל שבֹלטים ממנו עקרי ענפים: ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ומביאים זכר של רחלים וקושרים חבל בין קרניו וקושרים מקל ומסבך1 בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים (פרה ג ג).
1 בקצת ספרים: או מסבך.