מְעֹנָה ש"נ, בכנ' מְעוֹנָתוֹ, מְעֹנָתוֹ, מְעוֹנָתָם, מ"ר מְעוֹנוֹת, מְעֹנוֹת, בכנ' מְעוֹנוֹתֵינוּ, מְעֹנֹתָיו, מְעוֹנֹתֶיהָ, — כמו א. מָעוֹן, במשמ' מדור לחיות טורפות: היתן כפיר קולו מִמְּעֹנָתוֹ בלתי אם לכד (עמו' ג ד). מראש שניר וחרמון מִמְּעֹנוֹת אריות מהררי נמרים (שה"ש ד ח). אריה טרף בדי גרתיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו וּמְעֹנֹתָיו טרפה (נחו' ב יג). הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם תזרח השמש יאספון ואל מְעוֹנֹתָם ירבצון (תהל' קד כא-כב). ותבוא חיה במו ארב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תשכן (איוב לז ח). התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא כי ישחו בַמְּעוֹנוֹת ישבו בסכה למו ארב (שם לח לט-מ). — ואמר המשורר: ופחד וחרד ודמעו במורד להשליך ספרד ולתור עברים, ולרכוב אניות ולדרוך בציות מעונות אריות והררי נמרים (ר"י הלוי, היוכלו פגרים). — ובמליצה, כנוי להגלות: בשם אדני פליטת שיות במעונות אריות, פערו פיהם לאכלה והיא מתהלכת בין החיות (הוא, בשם אדני). — ומדור לבני אדם: הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יי' האמרים מי יחת עלינו ומי יבוא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם (ירמ' כא יג-גד) — ° ובהשאלה להקבר: ולא תראה תמונתי ולא אראה תמונתך, למען כי שאול ביתך ובקבר מעונתך (ר"ש הנגיד, הים ביני ובינך). — ולהשמים: ואיך ישפיל אשר ביתו בארץ למי שחק מעונתו וביתו (הוא, הנרפא הזמן). מי אל בכל אלים כאל עשה ארץ והציב את גבוליה, כסה מעונתו בעב ענן למטיר בארצו מאגליה (הוא, הנה יחידתי). חי עולם אשר נעלם בגבהי רום מעונתו, וברצותו בבן ביתו באהלו שת שכינתו (ר"י הלוי, יה שמך). אני עכו אני הוד כל מדינה כלילת חן ואין קץ לתכונה, והכרמל סביבי עם לבנון ושם נגלה כבוד שוכן מעונה (ר"י חריזי, החכמ' מז). — וכנוי להמקדש: נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו וּמְעוֹנָתוֹ בציון (תהל' עו ב-ג) — °מְעוֹנוֹת קדושים, כנוי לארץ ישראל: שבעתי נדודים על ערשות אנושים, הריצוני פעמי למעונות קדושים (רמב"ע, נפשי אויתיך). — וכנוי לאלהים: ראש דברי במה אקדם מעונה, ראש אשפיל ואבא במלה נכונה (הוא, פתי' ערוג' החכמ' ופרדס המזמה). — ° ולמקום עמידת המזלות: וסדר מעונותם של ז' הכוכבים האלה בשבעה רקיעים כן הוא וכו' ברקיע העליון שעל כלם הוא השביעי הנושא את המים העליונים תהיה מעונתו של שבתי וכו' (ש' דונולו, חכמוני, פי' יציר' 61). ומדור לבני אדם: הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יי' האמרים מי יחת עלינו ומי יבוא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם (ירמ' כא יג-גד) — ° ובהשאלה להקבר: ולא תראה תמונתי ולא אראה תמונתך, למען כי שאול ביתך ובקבר מעונתך (ר"ש הנגיד, הים ביני ובינך). — ולהשמים: ואיך ישפיל אשר ביתו בארץ למי שחק מעונתו וביתו (הוא, הנרפא הזמן). מי אל בכל אלים כאל עשה ארץ והציב את גבוליה, כסה מעונתו בעב ענן למטיר בארצו מאגליה (הוא, הנה יחידתי). חי עולם אשר נעלם בגבהי רום מעונתו, וברצותו בבן ביתו באהלו שת שכינתו (ר"י הלוי, יה שמך). אני עכו אני הוד כל מדינה כלילת חן ואין קץ לתכונה, והכרמל סביבי עם לבנון ושם נגלה כבוד שוכן מעונה (ר"י חריזי, החכמ' מז). — וכנוי להמקדש: נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו וּמְעוֹנָתוֹ בציון (תהל' עו ב-ג) — °מְעוֹנוֹת קדושים, כנוי לארץ ישראל: שבעתי נדודים על ערשות אנושים, הריצוני פעמי למעונות קדושים (רמב"ע, נפשי אויתיך). — וכנוי לאלהים: ראש דברי במה אקדם מעונה, ראש אשפיל ואבא במלה נכונה (הוא, פתי' ערוג' החכמ' ופרדס המזמה). — ° ולמקום עמידת המזלות: וסדר מעונותם של ז' הכוכבים האלה בשבעה רקיעים כן הוא וכו' ברקיע העליון שעל כלם הוא השביעי הנושא את המים העליונים תהיה מעונתו של שבתי וכו' (ש' דונולו, חכמוני, פי' יציר' 61).