1, ש"ז, סמי' מְעוֹן, — מדור לאנשים ולחיות, Aufenthaltsort, Wohnung; logement; dwelling, מְעוֹן אלהים, כנוי להשמים: השקיפה מִמְּעוֹן קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (דבר' כו יה).  יי' ממרום ישאג וּמִמְּעוֹן קדשו יתן קולו (ירמ' כה ל).  הס כל בשר מפני יי' כי נעור מִמְּעוֹן קדשו (זכר' ב יז).  ותבוא תפלתם לִמְעוֹן קדשו לשמים (דהי"ב ל כז).  אבי יתומים ודין אלמנות אלהים בִּמְעוֹן קדשו (תהל' סח ו). — ואמר הפיטן: גאה וגבוה השקיפה משמי מעונים, וראה בלחץ צגים לפניך בצום והתחנונים (ר"א קליר, אנא זכור, סליח' שחר' יוה"כ). — והמשורר אמר: וחשב אלהים זאת לטובה להשאיר בין שאר עמו אמונים, לשובב יעקב אליו ולאסוף פזורי דת לאל נוטה מעונים (רשב"ג, עטה הוד).  ורמוני מעיליך זהובות אשר ידמו מעילי אהרנים, ועת צאתך לעומתי אדמה הליכתך כשמש במעונים (הוא, ואת יונת).  מרום רמה ימינך מעל ענני מעונך סכותה בענן, ותתן מהודך על עם באו בסודך בצל שדי יתלונן (ר"י הלוי, יום נחית גאולים) .  רצה סדרי ואשכרי יעלה אל מעונך, ויתקרבו ויתערבו ילדיך ובניך (ר"י אבן גיאת, יד תתיר). — *וכנוי לאחד משבעת הרקיעים שהאמינו הקדמונים במציאותם: שבעה (רקיעים הם) ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וכו' מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל (ר"ל, חגי' יב:). — *וכנוי להמקדש: וישלח יי' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מְעוֹנוֹ (דהי"ב לו טו).  יי' אהבתי מְעוֹן ביתך ומקום משכן כבודך (תהל' כו ח). — *הַמָּעוֹן הזה, שבועה בקדושת בית המקדש: אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ויום חוץ מאחר יוה"כ יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק (תוספת' כרית' ד ד ומשנ' שם ו ג).  מעשה שעמדו קנים בירושלם בדינרי זהב אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרין (משנ' שם א ז).  אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה (של אשתי) מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלם ועד שיצאו (תוספת' כתוב' ג ב). —  ומדור לחיות, לתנים, לאריות: ונתתי את ירושלם לגלים מְעוֹן תנים (ירמ' ט י).  לשום את ערי יהודה שממה מְעוֹן תנים (שם י כב).  איה מְעוֹן אריות (נחום ב יב). — ובהשאלה, °מְעוֹן כפירים, להגלות: יעלת חן אהובה מימי נעורים, די שכנה עצובה במעון כפירים, תושע בשובה לבוא חדרים (ר' לוי בר"י אלתבן, השכל והדת). — ובמדר', במשמ' מדור בכלל: הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו (ר' יצחק, מד"ר בראש' סח).  אמר הקב"ה לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה (ר' אבדימי, שם ויקר' יח). — ובסהמ"א במשמ' זו, ואמר המשורר: ביתו לכל הלך מעון ולינת דל, כאשר מראיתו מסעד ומרפא דל (רמב"ע, תרשיש א סה).  על מי תחלה אהיה בוכה אחי ורע לי הזמן צדה, העל עפרים נדדו מני או על מעוניהם אשר צדה (שם ד ע).  מהרו נא ומלטו נפשיכם מפח מוקשיכם בטרם תצאו מן המעונים אשר אתם בם חונים (ר"י חריזי, תחכמ' ב).  עד מתי לא תשקוט ולא תנוח, כאלו מעונך על כנפי רוח (שם ו).  ומי יתן וקרני אסוני, ביום נסעי וצאתי ממעוני (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ד).  — °שני הַמְּעוֹנִים, עוה"ז ועוה"ב: וכאשר יבקע לה (להנפש) אור השכל ויגלה לה גנות מה שנטתה אליו באהבתה ונמשכה עדיו ברעיוניה מאשר בו הצלתה בשני המעונים תשוב מזה ותניח כל עניניה אל הבורא החונן (ר"י א"ת, חו"ה, אהבת ה' א). — ובהשאלה, °מְעוֹן התֹּם, הבינה, השכל: ולא פקדו עליו רְעות עדרו בתום לבב ובנות מעון התום ובין פקדו (רמב"ע, תרשיש א רעה).  יעמוד לי כחו יאיר מעון שכלי בשפע שר נותן צורה נדיב ולא כילי (ר' משה ריאטי, מקדש מעט ב).