פ"ע, יִמְעַט, תִּמְעָטוּ, יִמְעֲטוּ, מְעֹט, — מָעַט הדבר, היה מְעַט, לא הרבה, wenig sein; être peu; be little, מָעַט מהיות כך וכך,לא היה הרבה כדי שיוכל להיות כך: ויקחו להם איש שה לבית אבֹת שה לבית ואם יִמְעַט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו (שמות יב ג-ד). — מָעַט, נהיה מְעַט, לא נשאר ממנו הרבה: ושאר מספר קשת גבורי בני קדר יִִמְעָטוּ כי יי' אלהי ישראל דבר (ישע' כא יז).  קחו נשים והולידו בנים ובנות וכו' ורבו שם ואל תִּמְעָטוּ ודרשו את שלום העיר (ירמ' כט ו-ז).  והרבתים ולא יִמְעָטוּ והכבדתים ולא יצערו (שם ל יט).  וַיִּמְעֲטוּ וישחו מעצר רעה ויגון (תהל' קז לט).  הון מהבל יִמְעָט וקבץ על יד ירבה (משלי יג יא). — מָעַט לפניו הדבר, הדבר היה בעיניו מְעַט,לא חשוב: אל יִמְעַט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו (נחמ' ט לב). —  ומקור מי' מְעֹט: במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך וכו' לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מְעֹט השנים תמעיט מקנתו (ויקר' כה יה-יו). — *וצווי: לאחד שברח מפני הקוסטנר והיה רץ והוא רץ אחריו אמרו לו מעוט בריצה שלא תרבה בחזירה (ר' חייא רבה, מד"ר קהל', שמח בחור).  לאחד שהיה שט על פני הנהר היה רץ ורצין אחריו אמרו לו מעוט בכניסה שלא תרבה ביציאה ותיגע (ר"ש בן חלפתא, שם). 

— הִפע', הִמְעִיט, פ"י, הִמְעִיטָה, תַּמְעִיט, תַּמְעִיטִי, יַמְעִיט, תַּמְעִיטוּ, מַמְעִיט, הִמְעַטְתִּים, תַּמְעִיטֵנִי, — הִמְעִיט,עשה מְעַט, לקט מְעַט, אסף מְעַט, הביא מְעַט, וכיוצא בזה: וילקטו המרבה וְהַמַּמְעִיט וימדו בעמר ולא העדיף המרבה וְהַמַּמְעִיט לא החסיר (שמות יו יז-יח).  ויאספו את השלו הַמַּמְעִיט אסף עשרה חמרים (במד' יא לב).  והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תַּמְעִיטוּ איש כפי נחלתו (שם לה ח).  ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי כלים רקים אל תַּמְעִיטִי (מ"ב ד ג). — הִמְעִיט מִכַּךְ וְכַךְ, עשה פחות מכך וכך: העשיר לא ירבה והדל לא יַמְעִיט ממחצית השקל (שמות ל יה). — המְעִיט את הדבר, עשה שיהיה הדבר מְעַט: והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם וְהִמְעִיטָה אתכם (ויקר' כו כב).  לרב תרבה נחלתו ולמעט תַּמְעִיט נחלתו (במד' כו נד). ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא יַמְעִיט (תהל' קז לח). — והִמְעִיט דָּבָר, במשמ' נָתַן מְעַט: לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תַּמְעִיט מקנתו (ויקר' כה יו). — והִמְעִיטוֹ, קצת גם במשמ' רוחנית ומוסרית, עשהו דל ושפל: יסרני  יי' אך במשפט אל באפך פן תַּמְעִטֵנִי (ירמ' י כד).  מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים וְהִמְעַטְתִּים לבלתי רדות בגוים (יחזק' כט טו). — ובתו"מ בכל המשמ' האלו: ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים (ברכ' יז.).  אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו (תרומ' יא א).  אומר אני שמוציאין יין לסוריא מפני שממעיט את התיפלה (רבי, תוספת' ע"ז ד ב).  אמרה (הלבנה) לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי (ר"ש בן פזי, חול' ס:). 

— פִע', מִעֵט, מִעֵטוּ, — א) פ"ע, נהיה מְעַט: ובטלו הטחנות כי מִעֵטוּ וחשכו הראות בארבות (קהל' יב ג).— ב) פ"י, *מִעֵט את נפשו, עשה עצמו מְעַט, עָנָו, שפל רוח: בני בעשרך התהלך בענוה ותאהב מנותן מתנות מעט נפשך בכל גדולה ולפני אל תמצא רחמים (ב"ס גני' ג יז-יח). — ומִעֵט את עצמו במשמ' זו: בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמיכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם (ר"ש, סנה' יז.).   אלדד ומידד היו שם (בשעת מינוי הזקנים) ומיעטו עצמן (אמרו) אין אנו כדי להיות במינוי הזקנים ועל שמיעטו עצמן נמצאו יתרים על הזקנים חמשה דברים (מד"ר דבר' טו). — ובמשמ' העקרית: כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט (תוספת' כלא' א יה).  ואם יש לו (להמבוי) צורת פתח אע"פ שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט (ערוב' א א).  מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט וכו' והרחב מעשר אמות ימעט (שם).  אין מודדין אלא מן המומחה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר שומעין למקום שריבה ריבה לאחד ומיעט לאחד שומעין למרובה (שם ה ה).  המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימין (ב"ב ח ה).  אבותיך בקשו להרבות כבודן ורצו למעט כבוד המקום עכשיו כבוד המקום במקומו ומיעט כבודם (ר' ישמעאל, יומ' לח.).  תנור שנטמא וכו' אינו צריך לגרור את הטפלה וכו' אלא  ממעטו מבפנים ארבעה טפחים (ר"מ, כלים ה ז).  מפני שגלעינתו (של הזית) ממעטתו (ירוש' ברכ' ו א).  אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך (ר"ש בן פזי, חול' ס:).  אמר הקב"ה הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה (ר' אחא, מד"ר בראש' ו).  אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח (ר' פנחס, שם).  לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה וכו' (ר' ברכיה, שם לט). — ומִעֵט דבר, עשה שישאר ממנו מְעַט: לא יחשוך (הפועל גרוגרת אחת)  מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית (רשב"ג, דמאי ז ג). — מִעֵט הדמות, עשה שהדמות תהיה מעטה: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה וכו' כאילו ממעט הדמות (ראב"ע, יבמ' סג:). — מִעֵט בדבר, בעסק וכדומ', עשה עסק מעט: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם (ר"מ, אבות ד י).  ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו יגלגל עמהן (מו"ק כז.). —  מִעֵט במאכל, אכל מעט: היו (הדיינים כשדנו דיני נפשות) מזדווגין זוגות זוגות וממעטין במאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה (סנה' ה ה). — מִעֵט בכתב, במים: כשם שממעט בכתב כך ממעט במים (סוט' ב ב). — בצדקה: אם מדקדק את אחריו (אחרי גבאי של צדקה) אף הוא ממעט בצדקה (ירוש' דמאי ג א). — בשמחה: שהן ממעטין בשמחת הרגל (שם מו"ק ב ה).  משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענ' כו:). — מִעֵט בגריסים, אכל מהם מְעַט: אמרה לו מפני מה מעטתה בגריסין הללו (דא"ר ו).  אם סעדת מבעוד יום מפני מה לא מיעטת בפת כדרך שמיעטת בגריסין הללו (מד"ר איכ', רבתי בגוים).  —  מִעֵט דבר, בלשון דרשת ההלכה, הוציאו מכלל הענין: נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה בריבה ומיעט וכו' או נפש כי תשבע ריבה להרע או להיטיב מיעט לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל (שבוע' כו.)  אם מיעטתים מסמיכה מועטת אמעטם מתנופה מרובה (ת"כ צו, פרש' יא).   

— פֻע', *מְמֻעָט, מְמֻעָטִים, — כמו *מוּעָט: כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט תפשתה המרובה לא תפשת תפשת את הממועט תפשתה (ר"ע, ירוש' יומ' ב ה).  יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה (ר' יהודה, שם מו"ק ב ה).  אין לוקחין מן הבדדין לא שמן מועט ולא זיתים ממועטין1 אבל לוקחין מהם שמן במידה וזיתים במידה (תוספת' ב"ק יא ז).  מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה ממועטין2 (פסח' ה ז).  אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובממועט2 ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה (שם ו ג).  לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן בושת הגדול מרובה ונזקו ממועט בושת הקטן ממועט ונזקו מרובה (ירוש' כתוב' ג ח).  שהיה שבט קהת ממועט (מד"ר במד' ה). 

— נִתפ', *נִתְמַעֵט, — נהיה מְעַט, בכל המשמ': לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו (ע"ז ח.).   אותו היום (שירד המבול) שבעה עשר באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעיינות מתמעטים (ר' יהושע, ר"ה יא:).  שילוח היה מוצא מים בכאיסר אמרו נרחיבנו כדי שירבו מימיו והרחיבוהו ונתמעטו מימיו (רשב"ג, תוספת' ערכ' ב ו).  משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים ופסקה טובה משרבו מקבלי צדקה מן הגוים התחילו הגוים להתרבות וישראל להתמעט ואין נוח בעולם לישראל (שם סוט' יד י).  נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה (ב"ק ט ז).  היה בו פסיון והלך לו פסיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה ואין בזה ובזה כגריס (נגע' א ה).  דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה (ר' יוחנן, סנה' צז.).  אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו (הוא, שם צח.).  אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לא קובץ על יד ירבה (רב הונא, ערוב' נד:).  נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו (רב נחמן בר"י, ערכ' ל:).  היה שם מזון שנים עשר חדש ונתמעטו הנכסים (ר' נתן בר הושעיא, ירוש' כתוב' יג ג).  ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יה"ר מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח (רב ששת, תפ' ליום צום, ברכ' יז.).  כל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו עומד וכבודו מתמעט (מד"ר במד' ד).  שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון והיו מתמעטין (ר"י בן זמרא, שם ה).  מאחר שהיה (קהלת) מלך על ירושלם נתמעטה מלכותו ולא היה מלך אלא על ביתו (שם שה"ש א).  כל האבלים אבלן מתמעט והולך עד לשבעת הימים (שם אסת', ובכל מדינה). — נִתְמַעֲטָה ידו, נהיה עני: מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד (פסיק' רבתי יד). — נִתְמַעֵט מִכַּךְ וְכַךְ: מתבן  שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים וכו' נתמעט התבן מעשרה טפחים (ערוב' ז ה).  °נִתְמַעֵט מנכסיו: איש היה בכפר ושאל לחכם אמר לו כבר אני מתמעט מנכסיי ואין לי כי אם מעט (ספ' חסידים, סי' תתתמח). — *נִתְמַעֵט דבר מִן, בלשון דרשת ההלכה, יצא מכלל הענין: אתה אומר בצד זה נתרבת סמיכה ונתמעטת תנופה או בצד זה נתרבה תנופה ונתמעטה סמיכה שהתנופה נוהגת בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים וסמיכה אינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים (ת"כ, צו, פרש' יא).  

— נִפע', °נִמְעַט, נִמְעֲטוּ: ואנשי לב מטו, והיום נמעטו, אבל שמנו בעטו, אשר ציה עורקים (ראב"ע, נדוד הסיר).