—  א) ש"ז, ויבוא לפני שֵׁם אחר להגדירו, או אחרי השם האחר בסמיכות:  יקח נא מְעַט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (בראש' יח ד).  הגמיאיני נא מְעַט מים מכדך (שם כד יז).  ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מְעַט אכל (שם מג ב).  קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מְעַט צרי וּמְעַט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים (שם יא).  השקיני נא מְעַט מים כי צמתי (שפט' ד יט).  ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מְעַט דבש הזה (ש"א יד כט).  למה זה ירדת ועל מי נטשת מְעַט הצאן ההנה במדבר (שם יז כח).  קחי נא לי מְעַט מים בכלי ואשתה (מ"א יז י).  חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד וּמְעַט שמן בצפחת (שם יב).  עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך מְעַט שנות מְעַט תנומות מְעַט חבק ידים לשכב (משלי ו ט-י).  יעשה מרמה ועלה ועצם בִּמְעַט גוי (דני' יא כג).  וירד מצרימה ויגר שם במתי מְעָט ויהי שם לגוי גדול (דבר' כו ה).  ונשארתם במתי מְעָט1 תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב (שם כח סב).  זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מְעָט (קהל' י א).  ובהכשלם יעזרו עזר מְעָט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות (דני' יא לד). —  וגם אחרי מכרת:  ואקום לילה אני ואנשים מְעַט עמי (נחמ' ב יב).  להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מְעַט בעבדתנו (עזר' ט ח). —   ובלי שֵׁם אחר לפניו או אחריו:  כי מְעַט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב (בראש' ל ל).  ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מְעַט ורעים היו ימי שני חיי (שם מז ט).  ואם מְעַט נשאר בשנים עד שנת היבל (ויקר' כה נב).  בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מְעַט מזער לוא כביר (ישע' יו יד).  כי נשארנו מְעַט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו (ירמ' מב ב).  זרעתם הרבה והבא מְעָט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה (חגי א ו). טוב מְעַט לצדיק מהמון רשעים רבים (תהל' לז יו).  טוב מְעַט ביראת יי' מאוצר רב ומהומה בו (משלי טו יו).  טוב מְעַט בצדקה מרב תבואות בלא משפט (שם יו ח).  עיר קטנה ואנשים בה מְעָט (קהל' ט יד). —  וכמו שֵׁם תאר:  וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה הַמְעַט הוא אם רב (במד' יג יח).  לרב תרבה נחלתו וְלַמְעַט תמעיט נחלתו (שם כו נד).  על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב לִמְעָט (שם נו).  לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם ויבחר בכם כי אתם הַמְעַט מכל העמים (דבר' ז ז).  והעיר רחבת ידים וגדלה והעם מְעַט בתוכה ואין בתים בנוים (נחמ' ז ד). —  ובמשמ' מי שאין לו הרבה:  מאת הרב תרבו ומאת הַמְעַט תמעיטו (במד' לה ח). —  ובזמן מְאֹחָר לרבים במ"ר:  יהיו ימיו (של הרשע) מְעַטִּים  (תהל' קט ח).  על כן יהיו דבריך מְעַטִּים  קהל' ה א.  —  ב) תה"פ:  אשר אני קצפתי מְעָט והמה עזרו לרעה (זכר' א טו).  מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מְעַט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהל' ח ה-ו).  רומו מְעַט ואיננו והמכו ככל יקפצון (איוב כד כד).  הלא מְעַט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מְעָט2 (שם י כ).  מתוקה שנת העבד אם מְעַט ואם הרבה יאכל (קהל' ה יא). —  ובמשנה:  אמור מעט ועשה הרבה (שמאי, אבות א יה). —  עשה דבר מְעָט, לא ברב עם, לא ברב פאר:  אחאב עבד את הבעל מְעָט יהוא יעבדנו הרבה (מ"ב י יח). —  יָשַׁב מְעָט, לא הרבה זמן:  ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מְעָט (רות ב ז). —  עבר מְעָט, מרחק לא גדול:  ודוד עבר מְעַט מהראש והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו (ש"ב יו א). —  אִם מְעָט, אם זה אינו מספיק:  ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מְעָט3 ואספה לך כהנה וכהנה (ש"ב יב ח). —  עוֹד מְעַט, עוד זמן מעט, עוד פעולה קטנה:  מה אעשה לעם הזה עוד מְעַט וסקלני (שמות יז ד).  קרא שמו יזרעאל כי עוד מְעַט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא (הוש' א ד).  כי עוד מְעַט מזער וכלה זעם (ישע' י כה). הלא עוד מְעַט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב (שם כט יז).  בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מְעַט ובאה עת הקציר לה (ירמ' נא לג).  ועוד מְעַט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו (תהל' לז י).  עוד אחת מְעַט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב ו). —  מְעַט מְעַט, לא בבבת אחת:  לא אגרשנו (את הכנעני)  מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה מְעַט מְעַט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (שמות כג כט-ל). —  ולא במהרה:  ונשל יי' אלהיך את הגוים האל מפניך מְעַט מְעָט לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה (דבר' ז כב). —  הַמְעַט, עם פעל מקור אחריו, במשמ' אם זה דבר קטן לעשות כך וכך:  ותאמר לה הַמְעַט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני (בראש' ל טו). —  והַמְעַט כי, עם פעל עבר, במשמ' זו:  וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה הַמְעַט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר (במד' יו יב-יג). —  והַמְעַט מפלוני כי, עם פעל עבר:  שמעו נא בני לוי הַמְעַט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו וכו' ובקשתם גם כהנה (שם ח-י). —  ועם מקור אחרי מִכֶּם:  שמעו נא בית דוד הַמְעַט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי (ישע' ז יג). —  ועם שֵׁם אחריו ופעל עתיד:  הַמְעַט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם (יחזק' לד יח). —  ועם שֵׁם בלבד:  הַמְעַט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך (איוב טו יא). —  הַמְעַט לִפלוני, עם שם אחריו:  מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יי' בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביי' הַמְעַט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו' ואתם תשבו היום מאחרי יי' (יהוש' כב יו-יח). —  כִּמְעַט עָשָׂה, עוד מעט ועשה, לא חסר הרבה שיעשה, beinahe; presque; almost:  ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כִּמְעַט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם (בראש' כו י).  לולי יי' צבאות הותיר לנו שריד כִּמְעָט כסדם היינו לעמרה דמינו (ישע' א ט).  ואני כִּמְעַט נטוי רגלי כאין שפכה אשרי (תהל' עג ב).  לולי יי' עזרתה לי כִּמְעַט שכנה דומה נפשי (שם צד יז).  כִּמְעַט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקדיך (שם קיט פז).  ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כִּמְעַט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה (משלי ה יג-יד). —  ובמשמ' רק מְעַט:  ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך כִּמְעַט יעבר עבדך את הירדן את המלך (ש"ב יט לו-לז).  לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך חבי כִמְעַט רגע עד יעבור זעם (ישע' כו כ).  ועתה כִּמְעַט רגע היתה תחנה מעת יי' אלהינו להשאיר לנו פליטה (עזר' ט ח).  נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כִּמְעָט לפליטה (דהי"ב יב ז). —  ובמדרש במשמ' זו:  בני כמעט שעה היה לבי כעוף פורח (מדר' שה"ש א ח, הוצא' ד"ר גרינהוט). —  כִּמְעַט שֶׁעָשָׂה, אך מעט מאז עשה:  מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם כִּמְעַט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי (שה"ש ג ג-ד). —  ובסהמ"א כִּמְעַט אֲשֶׁר, במשמ' זו:  ותכאב ראש יהודה ממכת הגבור וכמעט אשר לא מת יהודה במכה ההיא (ספ' הישר, וישלח).  ותך החרב ביד לוי וכמעט אשר לא נחתך יד לוי (שם). —  °וכִמְעַט שֶׁ:  והנה בזה כמעט שהם בטלו הבחירה האנושית (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי), ומצוי מאד בסהמ"א.