*, ת"ז, לנק' מֻעֶטֶת, מ"ר מֻעָטִים, מֻעָטוֹת, — עי' *מוּעָט, והוסיפה: מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין1 אומר ברכו את יי' (ר"ע, ברכ' ז ג). יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין (ר"א בן פרטא, תענ' יט:). כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו וכו' אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו (ראב"ע, אבות ג יז). מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע יי' מפני שעמה מועטין1 (ר' יהודה, פסח' ה ז). אימתי בזמן שמתנה מרובה אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד (הוא, דמאי ה ה). לא דיבר אלא בימים מועטים וכמה הן הוי אומר שנים (הוא, ירוש' יומ' ג ה). ראיתי בני עלייה והן מועטין וכו' אם שנים הן אני ובני מהן (רשב"י, סוכ' מה:). הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות (חגי' א ח). מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין והבנות נזונות ובנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים (כתוב' יג ג). המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן (ב"מ ט ט). יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט1 (נדה ט יא). היו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן בזמנם על הארץ (ספרי דבר' מ). יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו (ר' יוחנן, ירמ' סז:). ומה חול שהוא2 מועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כ"ש שמגינים עליהם (ר"ל, ב"ב ז:). מפני מה נברא העולם הבא ביו"ד מפני שצדיקים שבו מועטים (מנח' כט:). שהיה לו לפרוש (מהאשה שראתה דם בשעת תשמיש) בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה (אביי, שבוע' יח.). הנה פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטין וכו' אמר לו בן עמרם הללו המים ליונקי שדים (תנחומ' חקת ט). — *דָּבָר מֻעָט: עושה אדם כל צורכי סעודה ומשייר בה דבר מועט זכר לירושלם (תוספת' סוט' טו יב-יד). התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות (שם מקוא' ז ו). היה לו דבר מועט3 נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן (פאה ח ו). היה לו (זבל בתוך שדהו בשביעית). דבר מועט3 מוסיף עליו והולך (שבי' ג ג). לאדם שנפלה לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט הלך הלוקח ופתח בה מעינות (ריה"ג, מכי' בשלח ב א). לאחד שנפלה ירושה לו במקום אשפה והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל (רשב"י, מד"ר שה"ש, גן נעול). — ימי מֻעָטִים: לא היו ימים מועטין עד שחיפו כהנים פני כל האולם בטבלאות של זהב (תוספת' מנח' יג יט). לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה (ברכ' יח:). — מֻעָט, סתם, כמו מְעַט במשמ' תה"פ: תשפת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת (ר"ה יד:). — וקצת במשמ' שֵׁם, מקום מֻעָט: מיכן שהחזיק מועט את המרובה (ר' יוסי, מד"ר בראש' ה). — ובכמות מֻעטה: אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט4 ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה (פסח' ו ג).