*, ש"ז, —  כלי שנותנים בו הזיתים שיכָבשו בו עד שירככו: אמרו לפני ר' אליעזר אעפ"י שאין מחזירין (את הזיתים) למעטן1 הזה הרי הוא מחזירן למעטן1 אחר (תוספת' מעש"ר ג ז). עביט של ענבים ומעטן2 של זיתים שמשכו אין מסתפקין מהן ביו"ט (שם שבת ג ט). גדיש של תבואה ועביט של ענבים ומעטן2 של זיתים (שם דמאי ו יא). זיתים המבוקעין מן המעטן (שם טהר' ג ב). הלוקח מעטן זיתים מן הגוי (שם י ה). היה קוצץ מן המעטן ומעלה לראש הגג (רבי, שם יא א). הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח ואוכל (מעש' ד ג). זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן אבל לא זיעת הקופה (טהר' ט א). אם בשיש שני מעטינין דברי הכל אסור אם בשאין לו אלא מעטן אחר דברי הכל מותר (ירוש' מעשר' ד ג). אדם מחזיר על מעטין  חברו וכו' אין אדם מחזר למעטינו  של חבירו (שם). קנה שהתקינו להיות בודק הזיתין כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן (שם שבת יז ג). ובסהמ"א: מחמת המעטן שמונחין (הזיתים) בו בדוחק מתחממין הזיתים ומזיעין טפות (רגמ"ה מעי' כא.). - ואמר המשורר: עסקן בדברים ודעתן חקרן ופיטן, כל דבריו כמיץ היוצא מן המעטן (יל"ג, לידידו מיזעס). - ובהשאלה: חטאי בתוך גת או מעטן  תכבש ותטהר רוחי נפשי תחטא נא ותחי (כנף רננים, פזמ' לר"ה, אם ישבו כסאות).