1, ש"ז, מ"ר מֵעַיִם2, בכנ' מֵעַי, מֵעֶיךָ, מֵעֵיהֶם, — א) כעין שפֹפרות בשָׂריות ארכות שבכרס בע"ח, שדרך שם עובר המזון, Eingeweide; intestins; bowels: ובאו המים המאררים האלה בְּמֵעַיִךְ לצבות בטן ולנפל ירך (במד' ה כב).  ויכהו בה (יואב את עמשא בחרב) אל החמש וישפך מעָיו ארצה (ש"ב כ י).  בטנך תאכל וּמֵעֶיךָ תמלא (יחזק' ג ג).  נפשם לא ישבעו וּמֵעֵיהֶם לא ימלאו (שם ז יט). וימן יי' דג גדול לבלע את יונה ויהי יונה בִּמְעֵי הדג שלשה ימים ושלשה לילות ויתפלל יונה אל יי' אלהיו מִמְּעֵי הדגה (יונ' ב' א-ב).  לחמו בְּמֵעָיו נהפך מרורת פתנים בקרבו (איוב כ יד).  ואתה (תחלה) בחליים רבים במחלה מֵעֶיךָ עד יצאו מֵעֶיךָ מן החלי (דהי"ב כא יה).  יצאו מֵעָיו עם חליו וימת בתחלאים רעים (שם יט). — היה הדבר בְּמֵעָיו, נשמר אצלו, היה טמון בקרבו: לעשות רצונך אלהי ותורתך בתוך מֵעָי (תהל' מ ט). — נָמֵס בתוך מֵעָיו, בקרבו: היה לבי כדונג נמס בתוך מֵעָי (שם כב יה). — רֻתְּחוּ מֵעָיו, מרֹב כאב: מֵעַי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני (איוב ל כז). — הָמוּ מעיו לו, מִיָּגוֹן וכיוצא בזה, חָשׁ צער עז מאד, חמל עליו: על כן מֵעַי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש (ישע' יו יא).  הבן יקיר לִי אפרים וכו' על כן המו מֵעַי לו רחם ארחמנו (ירמ' לא כ).  המון מֵעֶיךָ ורחמיך אלי התאפקו (ישע' סג יה). — והָמוּ מֵעָיו עָלָיו, התחרט, הצטער על עצמו: דודי שלח ידו מן החור וּמֵעַי המו עליו (שה"ש ה ד). — וחמרמרו מֵעָיו, מרֹב צער ותוגה: ראה יי' כי צר לי מֵעַי חמרמרו נהפך לבי בקרבי (איכ' א כ).  כלו בדמעות עיני חמרמרו מֵעַי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי (שם ב יא). — מֵעַי מֵעַי, לקריאה של צער ויגון גדול: מֵעַי מֵעַי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמת (ירמ' ד יט). — היוצא מִמֵּעָיו, ילד שהוליד: לא יירשך זה כי אם אשר יצא מִמֵּעֶיךָ הוא יירשך (בראש' יה ד).  והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא מִמֵּעֶיךָ והכנתי את ממלכתו (ש"ב ז יב).  הנה בני אשר יצא מִמֵּעַי מבקש את נפשי (שם יו יא).  ומיציאו מֵעָיו שם הפילהו בחרב (דהי"ב לב כא). — צֶאֱצָאֵי מֵעָיו: ויהי כחול זרעך וצאצאי מֵעֶיךָ כמעתיו (ישע' מח יט). — מְעֵי הָאִשָּׁה, בהרחבה למקום הילד לפני הוָּלְדוֹ: שני גיים בבטנך ושני לאמים מִמֵּעַיִךְ יפרדו (בראש' כה כג).  העוד לי בנים בְּמֵעַי והיו לכם לאנשים (רות א יא).  יי' מבטן קראני מִמְּעֵי אמי הזכיר שמי (ישע' מט א).  עליך נסמכתי מבטן מִמְּעֵי אמי אתה גוזי (תהל' עא ו). — ב) בהשאלה, כנוי של לשון נקיה לאֵבר הזכרות: ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מֵעָיו עשת שן מעלפת ספירים שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז (שה"ש ה יד-יה. — ואמר בו סירא: מעי יהמו כתנור לח (להחכמה) להביט בה בעבור כן קניתיה קנין טוב (ב"ס גני' נא כא). — ובתו"מ: כדי שיתעכל המזון שבמעיו (ברכ' ח ז).  קונם יין שאיני טועם שהיין רע  למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים הותר המיושן (נדר' ט ח).  פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחום של נכרי של ע' שנה ושתה ונתרפא (ר"י  בר' יוסי, ע"ז מ:).  פעם אחת חש רבי במעיו אמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים נכרים אסור או מותר (שם}.  היה מאכילו פת חמה של שעורים ומשקה אותו יין מן הגת חדש וכל כך למה כדי שיתחללו מעיו (ר' יוסי בר"ח, מד"ר אסת', והשתיה כדת). — ומצוי מאד עם המלה בְּנֵי, בְּנֵי מֵעַיִם, במשמ' המֵעַיִם, הקְרָבַיִם: ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו (סנה' ז ב).  נפלה לאור ונחמרו בני מעיה (חול' ג ג).  יצאו בני מעיה ולא ניקבו (שם ד).  מכור לי בני מעיה של פרה (שם י ג).  מכר לו יד כמות שהיא ראש כמות שהוא בני מעיים כמות שהן (ירוש' ב"ב ה ז).  י' כוסות תקנו חכמים בבית האבל שלשה (כוסות צריך לשתות) קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו (כתוב' ח:).  והורג (השום) כינים שבבני מעיים (ב"ק פב.).  בא זאב ונטל בני מעים (ר' אבא, חול' ט.). דברים שהן מריצין לבני מעים (ר"ש בר נחמן, מד"ר ויקר' כח). — * מְלֹא מֵעַיִם, שבע יותר מהמדה: השלו ששאלו ממלא מעים ניתן להם בפנים חשכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות (מכי' בשלח ד ב). * חֹלִי מעים, חֹלִי : בן אחיה (היה ממונה) על חולי מעים (שקל' ה א).  כל חולי ולא חולי מעים כל כאב ולא כאב לב (רב, שבת יא.).  שלשה אין רואין פני גיהנם אלו הן דקדוקי עניות ןחולי מעיין והרשות (ערוב' מא:).  על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי המעים (שקל' יג:). — וחֹלֶה מֵעַיִם: אין מבקרין לא חולי מעים ולא חולי העין (ר"א, נדר' מא.).  בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים והיו חולי מעים מתביישים (מו"ק כז:).—  * ובכלל במשמ' קרב הגוף, בפנים הכרס, הרֶחם: לא תחתך נכרית העובר במעיה של בת ישראל (תוספת' ע"ז ג ד).  מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וכו' וקראו לרופאים ואמרו שומא יש במעיה לפיכך היא מפלת שערות אדומות (שם נדה ד ד).  ישראל שבא על בת כהן וכו' נחתך העובר במעיה וכו' (יבמ' ז ה).  ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים (קדוש' ד ח).  בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו (חול' ד ג).  האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה חיה את ידה ונגעה בו (שם).  לא תכניס (המילדת) ידה לפנים שלא תמיק את העובר במעיה (ירוש' ע"ז ב א).  נמצאת אומר ש"ז של ישראל טמאה בכל מקום ואפילו במעי נכרית ושל עכו"ם טהורה ואפילו במעי ישראלית (נדה לד.. — * מִמְּעֵי אִמּוֹ,משעת מולדו: אם היה כן (קטע או סומא ומוכה שחין) ממעי אמו (הרואה אותו) אומר ברוך משנה את הבריות (ירוש' ברכ' ט ב). — ובהרחבה, הבטן החיצון במקום המֵעַיִם: סך הוא כהן שמן של תרומה ומביא בן בתו של ישראל ומעגלו על גבי מיעיו ואינו חושש (ירוש' מעשר' ב ב). — שִּׁפּוּלֵי מֵעַיִם, שִׁפּוּל: איזו היא איילונית וכו' כל שאין לה שיפולי מיעים כנשים (תוספת' יבמ' י ז).  אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה (נדה ט ח). — ובתור מקום הרֶגש של אהבה וכדומ': אמר לו אברהם אבינו רבש"ע יש לי שני בנים וכו' אמר לו (הקב"ה) אשר אהבת אמר לו (אברהם) וכי יש תחומים במעים לשניהם אני אוהב (פסיק' רבתי, שור או כשב). — * טִגֵּן מֵעָיו שלפלוני, צער אותו מאד: אמר הקב"ה ליהודה אין לך בנים ואין אתה יודע צערן של בנים את טיגנת מעיו של אביך והטעית אותו ואמרת לו חיה רעה אכלתהו עכשיו תדע מהו צער של בנים (מד"ר אגד' בראש' ס). — ופָסַק מֵעָיו במשמ' זו: אמר לו הקב"ה ליהודה אתה פסקת מיעיו של אביך ואמרת לו הכר נא וגו' חייך אף אתה יש לך לשמוע כך (שם).  — * הִלּוּךְ מעים, הִלּוּךְ. — °קִלּוּחַ מעים, קִלּוּחַ. — °ושמות המעים: המיעים הם ששה האחד יקרא אם השנים עשר הוא שם המיעי כי יחלק ממנו שנים עשר בני מיעים קטנים וממנו תוצאות המיעים איש לדרכו ולמעשהו והוא מכון המעים כולם כאם לשנים עשר ילדים והמעי השני הנקרא מיעי הצם כי לעולם הוא יהיה מבלי אוכל כי לא יבוא בו כל דבר ואם יבוא לא יחיה האדם והשלישי הוא המיעי הדק שאין במעים דק ודקיק ממנו והרביעי הוא המיעי הנקרא עיוורת הסתום (אסף הרופא 34).  והמסס שהוא האצטומכא והקיבה והמעי הצם ונקרא צם כי אין מזון נשאר בו כי הוא מעבר ואנו קוראין אותו כרכשתא והמעי הישר ונקרא ישר מפני שיש לו פה אחד (סהל בן תמים, פי' יצירה סז).  ואחר יציאתו (של המזון מן האצטומכא) נסגר הפתח ויורד מזה הפתח אל מעי מחובר בה והוא הנקרא בעל שתים עשרה אצבעות באצבע אותו אדם בעל המעי וזה המעי סמוך אל השדרה עומד מכוון ביושר (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב יג).  ומספר המעים ששה הראשון הידוע בשנים עשר ואחריו הידוע בצם ואחריו מעי ארוך כרוך נקראים דקים והם הנקראים הדורא וכו' ואחריו מעי ידוע בישר והוא החלחלת ויכונה שנים עשר כי ארכו השיעור הזה מאצבעות בעליו וכו' ונקרא צם כי ימצא ברוב ריק ופנוי (קאנון ג ט ז א ).  ויבואו מאותם החלקים לתחתית האצטומכא ולמעי הנקרא שנים עשר ואחר כך הולכים אל שאר המעים עד שיגיעו אל מעי הישר (מ' אלדבי, ש"א ד, הכבד).  והמעי הראשון מהדקים הוא המתחבר לאצטומכא ונקרא המעי השנים עשר כי כן מדתו בכל איש ואיש כמדת אצבעותיו אם דקים אם גסים (שם, המעים). והמעי השני הוא המעי הצם ונקרא כן לפי שברוב הוא ריק מבלי אכל  (שם).  המעי השלישי הוא המעי הדק ונקרא כן לפי שאין במעים דק ממנו (שם).  ומעי הסומא הוא מעי הראשון שבמעים העבים ונקרא כן לפי שאין לו אלא פה אחד (שם).  המעי העבה הנקרא עִוֵר ובלשון רז"ל סניא דיבי (רשב"צ דורן, מג"א, חלק יעקב ד).  ויש מעי נקרא הצם לפי שלעולם הוא נמצא ריקם (שם).  נגע במעי הישר שבלשון חכמים חלחלת (מעשה טוביה, בית חדש ד ג). — מעי הרעב: אחר זה החלק הוא המעי הנקרא בל"ה מעי הרעב והריק (ברוך משקל', תפארת אדם כז:).  * מְעֵי דָגִים: אין לוקחין מעי דגים וקירבי דגים אלא על פי מומחה (ירוש' ע"ז ב י). — ומה שבפנים מיני הפרי: מעי אבטיח וקנבת ירק של תרומה (עדי' ג ג).  גרעיני אתרוג מותרין מעי אתרוג אסורין מפני שהקאות אוכלין אותן (תוספ' תרומה י ב).  מכניסין במעי מלפפון ואין מכניסין במעי אבטיח (ירוש' מעשר' א ב).  מה בין מעי מלפפון למעי אבטיח וכו' מעי מלפפון לאכילה מעי אבטיח לזריעה (ר"ש בר ברסנא, שם). — ובְנֵי מֵעַיִם: הקרויה מאמתי מקבלת טומאה וכו' משיוציא את בני מעיין מתוכה (רשב"ג, תוספת' כלי' ב"מ ז יב).  אבטיח שניקר שניתמסמסו בני מיעיה אסור (ר חייא בר בא, ירוש' תרומ' ח ז). — °ומע— י האילן: והקליפה ולב האילן וכו' יצמחו מן הלחות שיקרא לב האילן כחס ומהקדמונים מי שקראוהו מעי ומהם מי האילן (קלוני' בן קלוני', ספר הצמחים, מיוחס לאריסטו, כ"י פריז). — ובהרחבה, * מְעֵי הַמִּטָּה: מטה שנפחתו מעיין שלה ואין חבלים מחוברין לה ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה (תוספת' כלים ב"מ ט ב).  שאין ממעי המטה לסכך עשרה טפחים (ר' אימי, ירוש' סוכ' ב ב). — ומעי השקוף: המת והנזיר תחת כרעי המטה תחת מעי הגמל תחת מעי השקוף (ר' יוחנן, ירוש' נזיר ז ג).

 אמץ, אִמֵּץ את המעים, הפך מן שִׁלְשֵׁל. — * בּוֹרְדָם. — * דַּקִּים. —   *הִלּוּךְ מעים. — °המעדת המעים. — °חלחוּל. — *חלחוֹלת. — °טחור. — °כרכשת. — °נפיחה. — °עצירות. — °ערעור. — °רוחות. — רפה, °מעים רפים. — °קלוח. — קלקל. *מקולקל במעיו — *קֶפא, רוח הבא מהמעים. — °קרקור. — °שלשול. — °שפיכה, שלשול חזק.