ש"ז, סמי' מַעְיַן, מַעְיְנוֹ, בכנ' מַעְיָנוֹ, מ"ר מַעְיָנִים, סמי' מַעְיְנֵי, ומ"ר מַעְיָנוֹת, סמי' מַעְיְנוֹת, מַעְיְנֹת, — כמו עַיִן, והוא מקום שֶמַיִם נובעים שם מקרב הארץ, Quelle; source; fountain, מַעְיְנוֹת הַתְּהוֹם, שמשם יצאו מי המבול: ביום הזה נבקעו כל מַעְיְנוֹת תהום רבה וארבת השמים נפתחו ויהי הגשם על הארץ (בראש' ז יא-יב).  ויסכרו מַעְיְנֹת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים (שם ח ב).  אך מַעְיָן ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקר' יא לו).  ותאר הגבול מראש ההר אל מַעְיַן מי נפתוח (יהוש' טו ט).  ויאמר אחאב אל עבדיהו לך בארץ אל כל מַעְיְנֵי המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חציר (מ"א יח ה).  וכל מַעְיַן מים יסתמו (מ"ב ג כה).  וכל מַעְיְנֵי מים תסתמו (שם יט).  גן נעול אחתי כלה גל נעול מַעְיָן חתום (שה"ש ד יב).  מַעְיַן גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון (שם יה).  רוח יי' ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מַעְיָנוֹ (הוש' יג יה).  וּמַעְיָן מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים (יוא' ד יח).  אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מַעְיָנוֹת אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים (ישע' מא יח).  אתה בקעת מַעְיָן ונחל אתה הובשת נהרות איתן (תהל' עד יה).  המשלח מַעְיָנִים בנחלים בין הרים יהלכון (שם קד י).  ההפכי הצור אגם מים חלמיש לְמַעְיְנוֹ-מים (שם קיד ח).  ויסתמו את כל הַמַּעְיָנוֹת ואת הנחל השוטף בתוך הארץ (דהי"ב לב ד).  באין תהמות חוללתי באין מַעְיָנוֹת נכבדי מים (משלי ח כד).  מַעְיָן נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (שם כה כו). — ובהשאלה המליצה, מַעְיְנֵי ישועה וכדומ': ושאבתם מים בששון מִמַּעַיְנֵי הישועה (ישע' יב ג). — ובהשאלה, מַעְיְנוֹת האדם, צאצאיו: שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך יפוצו מַעְיְנֹתֶיךָ חוצה ברחבות פלגי מים יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך (משלי ה יה=יח). — ובתו"מ: ורבי אלעזר בן ערך כמעין המתגבר (ריב"ז, אבות ב ח).  אותו היום (שירד המבול) שבעה עשר בתמוז היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעיינות מתמעטים (ר' יהושע, ר"ה יא:).  אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים (ר"א, שם).  שהוא כמעיין הנובע (הוא, נדר' מא:).  מעיין היוצא בתחילה משקין הימנו שדה הבעל (ר"מ, תוספת' מו"ק א א).  כל העוסק בתורה לשמה וכו' נעשה כמעין שאינו נפסק וכנהר המתגבר והולך לו (הוא, כלה רבתי ח).  הנהרות והמעיינות המושכין הרי הן של כל אדם (תוספת' ב"ק ו טו).  מעיין של בני העיר הן ואחרים הן קודמין לאחרים (שם ב"מ יא לג).  משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעין שיצא בתחלה בין ממעין שלא יצא בתחלה (מו"ק א א).  המקבל שדה מחברו והיא בית השלחים  או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חיכורו (ב"מ ט ב).  הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע (ר' ישמע', ב"ב י ח).  מעין שהעבירו על גבי השוקת (מקוא'  ה א).  מלמד שהיתה (ארצו של יוסף) מרובצת במעינות (ספרי דבר' שנג).  מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים (רב, שבת לה.).  בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחין (ר' נתן, פסח' צד:).  כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחת  כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע (ר"י בר סימון, מד"ר בראש' עה). — ואחה"ת: עד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות וכו' וכל המעיינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות (פרקי דר"א ה). — ואמר המשורר: ראשו ברוחו ינופף שרשו כמטע אשלים, רוה לעולם כעצים על מעינים שתולים (ראב"ע, אחוד לבנים). — ובהשאלה, *מקור החלטים שבגוף, מַעְיַן הזעה והדם וכיוצא בזה: שאלו (כותי אחד את ר"מ) אמר לו אפשר פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אמר לו (ר"מ) הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום אמר לו כל אותה הזיעה שיצאת לא ממך יצאת אמר לו הן אמר לו ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר מעיינך כלום מעיינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה (מד"ר בראש' ד).  אחד הגדולים ואחד הקטנים אחד האנשים ואחד הנשים ואחד העבדים סתם הקב"ה את המעיינות שלהם אחד מהם לא הטיל מים ולא נפנה ולא הוציא ליחה מאפיו ולא דמעה מעיניו (ר' אלעזר, פסיק' רבתי מב).  מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו (רב, נדה לה:).  שני מעיינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא (לוי, שם).  והזב את זובו לזכר ולנקבה וכו' לזכר לרבות את המצורע למעינותיו ולנקבה לרבות את המצורעת למעינותיה (ר' יצחק, שם כח:). — וכלי הלֵדה: וכיבש הקב"ה מעיינו (של נח) והוליד לחמש מאות שנה (ר' יודן, מד"ר בראש' כו). — ואמר המליץ: אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום  על כן אילת אהבים שמרה בטהרה חק לא הפרה (ברכ' חתנים, סדר רע"ג קמז). — ומקור לֵחַת השערות:  אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו תהא יודעת שלקה לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו יבש המעין יבש השער (תנחומ' תזריע ח). — והעינים, מקור הדמעות: גלתה ודלתי מעין פתחה ועוד עינה אלי מים עמוקים תלתה (ר"י הלוי, נפשי לבית אל). — °ומורסה שנובעת ממנו לחה, fontanelle: למי שיש לו מעיין שאסור להחליף את הבגד או הנייר שמושך ליחה וגם לפעמים מוציא דם וצובע הבגד (חמה"י א, דיני שבת טו).