°, ש"ז, מ"ר מְעַיְּנִים, —  מי שמְעַיֵּן בחכמה, במחקר: וכל אלו נודעים למעיינים על פי הקדמות רבות צודקות (ר"י א"ת, רוח חן ו). ונראה שאחד מן המעיינים (בספרים ההם) כתבם שם (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י ביה"ס כזנתנסי). האמת בשכל העיוני כטוב בשכל האנושי וכו' רוב המעיינים יתאוו להשיג האמת ואליה כונתם (רש"ט פלקייר', אגר' החלום ב ב). והם עדת אוילים ומשוגעים לא יזכרו בשמם ולא ימנו בכלל המעיינים האמינו שהמות הוא העדר גמור (ראב"ח, מאזני צדק, אלגזלי 14). כמו שחשבו אנשים מהמעיינים שאין שם שכלים נבדלים מחומר כ"א הסבה הראשונה יתברך (ר"י אברבנ', בראש'). בהתר ספקות אחרים שעשו מעיינים אחרים על זה (הוא, מפע' ה' ח ח). ואנכי הצעיר במעייני דורי וחכמי ארצי (הוא, שמים חדשים ג). והר' שלמה אלמן האריך ימים יותר מתשעים שנה והיה מעיין גדול ודרשן והלך לדור בחברון (קורא הדורות מט:). וה"ר עזריא זאבי בן הרב ר' ישראל זאבי מעין גדול ופסקן ודרשן וה"ר ברוך וכו' היה מעיין גדול ופסקן וחסיד (שם.). כל אלו היו חכמים ומעיינים גדולים ובעלי ישיבה (שם נ:). שכבר נמצא רוב המעיינים המשתדלים בקנין החכמה שלא יפנו אל ערבות החיים הגופיים (ר"י ש"ט, כבוד אלהים יה:). אבל נהגו ג"כ שתהיה המלה הזאת משמשת בלשון הפרדה ופלפול כאשר יקרה בין המעיינים (צמח דוד, ערך מחלקת).