ש"ז, בכנ' מְעִילוֹ, מְעִלוֹ, מ"ר מְעִילִים, — כסות עליון לבשוהו על הכתנת, Obergewand; habit; garment: ואלה הבגדים אשר יעשו (להכהן הגדול) חשן ואפוד וּמְעִיל וכתנת תשבץ (שמות כח ד).  ועשית את מְעִיל האפוד כליל תכלת וכו' פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על שולי הַמְּעִיל סביב וכו' ונשמע קולו בבואו אל הקדש (שם לא-לה).  ופי הַמְּעִיל בתוכו כפי תחרא (שם לט כג).  ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את הַמְּעִיל ויתן עליו את האפד (ויקר' ח ז).  וּמְעִיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה (ש"א ב יט).  ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מְעִילוֹ ויקרע (שם יה כז).  ויתפשט יהונתן את הַמְּעִיל אשר עליו ויתנהו לדוד (שם יח ד).  ויקם דוד ויכרת את כנף הַמְּעִיל אשר לשאול בלט (שם כד ד).  ואבי ראה גם את כנף מְעִילְךָ בידי (שם יא).  ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מְעִיל (שם כח יד).  כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מְעִילִים1 (ש"ב יג יח).  וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מְעִילֵיהֶם ואת בגדי רקמתם יפשטו (יחזק' כו יו).  וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כַּמְעִיל קנאה (ישע' נט יז).  ילבשו שוטני כלמה ויעטו כִּמְעִיל בשתם (תהל' קט כט).  צדק לבשתי וילבשני כִּמְעִיל וצניף משפטי (איוב כט יד).  ודוד מכרבל בִּמְעִיל בוץ (דהי"א יה כז). — קרע מְעִילוֹ, בשביל צער ויגון ואבל: ויקם איוב ויקרע את מְעִלוֹ ויגז את ראשו (איוב א כ).  ויקרעו איש מְעִלוֹ ויזרקו עפר על ראשיהם (שם ב יב).  וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי וּמְעִילִי ואמרטה משער ראשי וזקני (עזר' ט ג). — ובמליצה, מְעִיל צדקה וכיוצא בזה: כי הלבישני בגדי ישע מְעִיל צדקה יעטני (ישע' סא י).  — ואמר בן סירא: וילבישהו (את אהרן) כליל תפארת ויפארהו בכלי עוז מכנסים כתנת ומעיל ויקיפהו פעמונים (ב"ס גני' מה ח). — ובתו"מ: מעיל כולו של תכלת היה (זבח' פח:).  מעיל מכפר על לשון הרע (ערכ' טז.). — ואמר הפיָט: ראיתיך בכבליך, בצער עֻליך, פשוטה מעיליך (ר' אלעזר, סגולתי איומה).  ואת יונה חבצלת שרונים ושוליך מלאים פעמונים, ורמוני מעיליך זהובות אשר ידמו מעילי אהרנים (רשב"ג, ואת יונה). — °וגם כעין מעטפה לספר: מי שברך אמותינו וכו' הוא יברך את כל בת ישראל שעושה מעיל או מטפחת לכבוד התורה (מחז' איטל', מי שבירך). — ובהשאלה: הוא יום ביום משתחוה לך גם אַתּ מעטה עליו מעיל הדר (רשב"ג, שמש כחתן).  עתה מהרי על דלת עמדי מול אדונך ומעיל תֹם וצדק תעדי בהיותך שבויה (ר"י הלוי, נפשי).  כתונת פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו, ומעיל תשבץ עטה כל עץ ולכל עין הראה פלאו (רמב"ע, כתנות פסים, כ"י בודל').  מי שעטתהו מעיל הבושת יעלמו מומיו מבני אדם (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג, שער הבושת).  שולי מעיליהם על במתי זמנם תסחבי כמעט רגע אחר תנהגם בסחבי המלחים סחוב והשלך (ר"י הפניני, בחי"ע ג א).