פ"י, פָעו' מָעוּךְ, מְעוּכָה, — מָעַךְ דבר, דחק אותו בין ידיו, וְדָבָר מָעוּךְ, שנדחק ונלחץ ונשחק קצת הדבר בין הידים, וביחוד בעל חי מָעוּךְ, איל, שור וכדומ' שנדחקו ונשחקו אשכיו: וּמָעוּךְ וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליי' ובארצכם לא תעשו (ויקר' כב כד). — דבר מָעוּך באדמה, שנתקע באדמה בדחיקה: והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מְעוּכָה בארץ מראשתו (ש"א כו ז). — ובתו"מ, מָעוּךְ דבר שמָעוּך לתוך דבר, כפוף ודחוק שמה: איזהו בצל של רכפא כל שעוקמו מעוך לתוכו (תוספת' מעש"ר ג יד).  צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכו' לגין שאוגנו מעוך לתוכו (שם מקוא' ו כב). — ובמשמ' דחוק זה אל זה: לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור וכאן אפילו מעוך חיבור (ירוש' דמאי ו ו). — ומ"ר *מְעוּכִים, שֵׁם הקבוץ לפעולת המעיכה: נכנסו ישראל להר הבית ולא היה מחזיקן והיה נקרא פסח מעוכין1 (תוספת' פסח ד ג). —  ובמשמ' מי שנתמעך ונהרג ע"י מעיכה: מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין (פסח' סד:). — ואמר הפיטן: הם שפכו כמים דם עולליהם, לכן לדם נהפכו נוזליהם, הם מעכום למען השחיתם, לכן עלתה צפרדע ותשחיתם (יוצר ב' פסח, בעשר מכות). — ובסהמ"א, דחק ולחץ בין ידיו: וימעוך את התחבושת נכח חום האש וכו' ואז יציעהו על עור רך ומעוך ויחבשהו בבטן החולה (ש' דונולו, ספר המרקח' 14). — ואמר המשורר: ורמונים בגן שושן ואכן בראשי משמרות בֹשׂם תפוסים, וידיך בעברם על פניהם לאטם מועכים אותם ועֹשׂים (רמב"ע,הריח מר).  לריבי נצבו דדי צביה כרמונים וביד לא מעוכים (הוא, תרשיש ד מה). אשרי אנוש מעך שדי עפרה ויעשה פימה עלי כסל (חרוז' משותפים, הקדם ב ב, שער ג).

— פֹעַל, מֹעַךְ, — מֹעֲכוּ השדים וכדומ', שמָעַךְ אותן אדם בידיו: ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מֹעֲכוּ שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן (יחזק' כג ג).

— פִע', *מִעֵךְ2, מְמַעֵךְ, — מִעֵךְ דבר ביד, בכלי, כמו קל בנחץ המשמ': גוש של חרדל וכו' ממעך ביד אבל לא בכלי (ר"א, ירוש' שבת כ ב). מושיבו (את זכר הבהמה) על עכוזו וממעך אם יש שם ביצה סופה לצאת (ר"ע, בכור' ו ו). מעשה בפרה של בית מנחם שהושיבוה על עכוזו ומיעכוהו בביצים ולא יצאת אלא אחת (ר' יוסי, תוספת' שם ד ח).  (תאנים) ממעך ומנגבם ביד (ר' יהודה, שם שבי' ו כט). המפלת מין קליפה וכו' ממעכתו ברוק על הצפורן אם נמחה הרי זו נדה (רשב"ג,שם נדה ד ב).  שורין אותה (את הפתילה) בשמן וממעכין אותה ביד (שם יו"ט ג כא).  ומלקחיים שהוא ממעך בו הפתילה (שם כלים ב"מ א ח).  בהמה מועדת להלך כדרכה לשבר למעך את האדם ואת הפירות ואת הכלים (שם ב"ק א ח).  צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו (נחום איש גליא, כתוב' ס.).  וכי מה עשה לה ערבי זה מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה (ר' דוסא, גיט' פא.). — ואת הבתולים: תמר באצבע מיעכה (רב נחמן, יבמ' לד:). — ואת הקול, השפילו: ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא (ברכ' מה.). — ובמשמ' דחק ודבק בדבר: אם היו (הפֵרות) ממעכין זה את זה כגון הדבלה והתמרים והגרוגרות והצימוקין (תוספת' טהר' א ב). — ובסהמ"א, בכל המשמעות: ואז ישימם (את הסממנים) לבדם במכתש ויכתשם וימעכם בעלי עד אשר יתרככו היטב כמוח כתות (ש' דונולו, ספר המרקח' 10).  לחבט ולמעך במקלות (ערוך, ערך צלם).  ולא כהללו שממעכין (את הסרכות) ביד (טוחו"מ לט, בשם רשב"א).  הוא ממעך את הקרקע ומשוה גומות (המאירי, יומ' ח ).  תמרים שמיעכן ביד ועשה מהן עיסה (טור או"ח, ברכ' רב).  שעושים מגודגדניות ושאר מינים שממעכין אותן (הלבוש או"ח רב ז). — ובהשאלה, °מִעֵךְ את עצמו, דחק וצער א"ע: והצדיקים ההולכים בעקבותיו שהם ממעכים עצמם ונדחקים ומצערים על גלות השכינה וצרות ישראל (נועם אלימלך, וישב). — *מִעֵךְ את החלל, הקטינו במעיכה: עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך3 את חללן (עוקצ' ב ח).

— הִתפ',*נִתְמָעֵךְ, — נדחק ונצטמצם, מפני פעולה חיצונית, או מעט מעט מעצמו: בקנים ובקליחות חובטים אותו (את העֹמר) כדי שלא יתמעך (מנה' י ד).  (סימן הבוגרת) משנתמעך הכף (ר"ש, נדה מז.).  צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף (רשב"י, שם:).  מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום כיון שמגדלת (הנערה) מתמעך והולך (רב הונא, שם).  (צמר המדולדל הוא) כל שאינו מתמעך עם הגיזה (ר"נ בר אושע', בכור' כו:). — ובמשמ' מיתה בפעולת מעיכה: מעולם לא נתמעך אדם חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד (פסח' סד:). — ובסהמ"א, בהמשמ' הקודמות: ולד שנתמעך ואין ניכר אם זכר אם נקבה (ערוך, ערך רצח).  הכה עליה (על הצלם) ישראל בפטיש עד שנתמעכה צורתה אבל לא חיסרה כלום (רש"י ע"ז מב.).  או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד (רמב"ם שחיט' ט א). — °נתמעך אל דבר, נדחק אליו: שיהו ענפיו (של הלולב) הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברין בו (רש"י סוכ' לב.).

— נִפע', °נִמְעַךְ, — כמו נִתְמָעֵךְ: יטבול את המכתש פעמים רבות ויכתוש את המרקחת עד אשר  תמעך ותולש ותתערב ותובלל היטב מאד (ש' דונולו, ספ' המרקחות 7).  מי שנמעכו הביצים שלו או אחת מהן או נכתתו (רמב"ם, ביאת מקדש ז ח).