פֶּסַח

1, ש"ז, פָּסַח, מ"ר פְּסָחִים, ― א) שה שהיו אֹכלים היהודים בליל חג יציאת מצרים: ויקחו להם איש שה לבית אבת וכו' ושחטו את כל קהל עדת ישראל בין בערבים ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת וכו' ואכלו את הבשר בלילה הזה וכו' וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פֶּסַח הוא ליי' (שמות יב ג-יא). משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הַפֶּסַח (שם שם כא). ואמרתם זבח פֶּסַח הוא ליי' (שם שם כז). איש איש כי יהיה טמא וכו' ועשה פֶּסַח ליי' וכו' על מצות ומררים יאכלהו וכו' ככל חקת הַפֶּסַח יעשו אותו (במד' ט י-יב). ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פֶּסַח ליי' ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג וכו' (שם כח יו יז). וזבחת פֶּסַח ליי' אלהיך וכו' אל המקום אשר יבחר יי' אלהיך לשכן שמו שם תזבח את הַפֶּסַח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים (דבר' יו ב-ו). וישחטו הַפֶּסַח לכל בני הגולה וכו' ויאכלו וכו' ויעשו חג מצות שבעת ימים (עזר' ו כ-כב). וישחטו הַפֶּסַח בארבעה עשר לחדש השני (דהי"ב ל יה). והלוים על שחיטת הַפְּסָחִים לכל לא טהור (שם שם יז). ― ב) החג שחוגגים היהודים בי"ד לחדש האביב לזכר יציאת מצרים שבו היו שוחטים בזמן שבית המקדש היה קים את הַפֶּסַח: בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הַפָּסַח חג שבעות ימים מצות יאכל ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת (יחזק' מה כא-כב). ― ובתו"מ: חמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה (פסח' ב ב). אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן (שם שם ח). מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין (שם ד ד). הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וכו' ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח (שם י ג). כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור, פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים (רבן גמליאל, שם שם ה). כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וכו' (שם שם ו). וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת (הלל הבבלי, בבלי שם סו.). אמר הקב"ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לארבע רוחות העולם ונושבות בגן עדן ומן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח וכו' נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפי' מן הריח הי' אומר הקב"ה אם אין אתם נימולין אין אם אוכלין וכו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המיל' וכו' (מד"ר שמות יט). ― ובסהמ"א: ויעבור ימי החשך וישלח ה' את משה ואת אהרן אל בני ישראל לאמר חגו את חגיכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך כל מצרים והרגתי את כל בכוריהם (ספר הישר, לבוב, עד:). ועל זה נקרא בשם פסח על צד החמלה והרחמים שחס וחמל על בכורי ישראל (ר"א הקראי, גן עדן, פסח ה, מא.). ― ואמר הפיטן: אמץ גבורותיך הפלאת בפסח , בראש כל מועדות נשאת פסח (ר"א קליר, אמץ גבורותיך, קרוב' ב פסח). פסח אכלו פחוזים, ונפלאות חוזים בימי חג פסח וכו' (פסח אכלו פחוזים, מעריב א' פסח). ― *פֶּסַח ראשון, הפסח שנעשה בי"ד בניסן, *פֶּסַח שני, הפסח שנעשה ע"י מי שהיה טמא או בדרך רחוקה וכדו' ולא עשה את הראשון בי"ד באיר: מה בין פסח ראשון לשני, הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני מצה וחמץ עמו בבית וכו' (פסח' ט ג). ― *פֶּסַח גדול במשמ' פסח ראשון, *פֶּסַח קטן במשמ' פסח שני2: וכמצות פסח גדול כך מצות פסח  קטן (מגי' תענ' ב). אף הוא (בן אנטינוס) העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יעשה הדבר חובה (חלה ה יא). ― *פֶּסַח מצרים, הפסח הראשון שעשו בני ישראל בארץ מצרים, *פֶּסַח דורות, הפסח שיעשו היהודים בכל דור ודור: מה בין פסח מצרים לפסח דורות, פסח מצרים מקחו מהעשור וטעון הזאה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחת ופסח דורות נוהג כל שבעה (פסח' ט ה). ― ואמר הפיטן: פסח אשרו באור החיים לאור, ולכל בני ישראל היה אור, פסח מצרים (יקותיאל בר יוסף, פסח אשרו, מעריב אחרון פסח). ― *פֶּסַח מְעוּכִין, עי' ערך מָעַךְ. ― °פֶּסַח לעתיד, פסח לאחרית הימים, לימות המשיח, ואמר הפיטן: פסח באות זה עוד להתברך, קומי אורי כי בא אורך, פסח לעתיד (שם). ― *ערב פֶּסַח, *ערב פְּסָחִים, היום שלפני פסח, י"ד בניסן: גר שנתגייר בערב פסח בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר (פסח' ח ח). וכן ערב פסחים בירושלם שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב (שבת כג א). ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך (פסח' י א). ― *פְּסָחִים, שם המסכת השלישית בסדר מועד שנושאה העקרי עניני פסח.

אֲפִיקוֹמָן, פרוסה של מצה שיאכלו בתם סעודת הסדר של ליל ראשון של פסח.

*בְּדִיקָה, בדיקת חמץ לפני פסח. ― *בִּעוּר, בעור חמץ לפני הפסח.

*הַגָּדָה, הגדה של פסח, מה שקוראים בלילה הראשון של פסח בשעה הסדר. ― *הַגְעָלָה, הגעלת כלים לפני פסח, ― *הֶסֵּבָּה, בסעודה בלילה הראשון של פסח בשעת הסדר.

חַג, חג המצות, חג הפסח. ― *חַזֶּרֶת, מן הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. ― חָמֵץ. ― *חֲרֹסֶת, טבול שמטבלין בו את המרור בסעודת הסדר בפסח.

כּוֹס, ארבע כוסות, ― כּוֹס של אליהו.

מַצָּה, לחם לא חמץ לפסח. ― °מַצָּה שמורה, °מצה משמרת. ― מָרוֹר, עשב אחד מהעשבים המרים, יאכלוהו בסעודת הסדר בפסח.

°סֵדֶר, סדר המעשים בלילה הראשון של פסח.

קֻשְׁיָה, ארבע הקשיות שהבן שואל את אביו בסדר בפסח.



1 [התורה מחברת את שמו של חג הַפֶּסַח עם הפעל פָּסַח: ואמרתם זבח פֶּסַח הוא ליי' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל (שמות יב כז), ולפי פרוש זה בארו חז"ל, אבות הכנסיה והפרשנים העברים. אך החדשים נסו נסיונות שונים לבאר השם, ומהם נראה זה של צִמֶּרְן,KAT, 610, שהורה ראשונה על האשור' פַּשָׁחֻ, שפרושו הרגיע, השקיט, ולפי זה חג הפסח, במשמ' הקרבן, הוא קרבן הבא להרגיע את האלהים, כלשון ניחוח שגם פרושו לשון הנחת הדעת. ויש להוסיף כי זמן הפסח, סוף ימות הגשמים הסוערים וראשית ימי החמה השקטים, הוא זמן חג של ראש השנה בבבל, ובסדר הפלחן של חג זה היו משמיעים את עלילת היצירה עם מלחמת האל בתהום המורדת וההרגעה שבסופה, ואף היו פונים לאל בקריאת פֻּשֻׁח, ז"א הֵרָגַע לך; ועי' בהערה לפעל פָּסַח. השם פֶּסַח העברי עבר להרבה לשונות: בארמ' פסחא, סור' פצחא, יונ' πάαχσ, גרמ' Passah, צרפ' Pâque(s), ושוב העתיקו את היונ' πάαχσ בסור' פסכא, וממנו אף בלשון הבֶּרברים באפריקה tfaska במשמ' חג, יום טוב בכלל (עי'  באחרונה דברי שְׁטֻמֶּה,ZA כרך 27, עמ' 128).

2 [בארמ' פסחא רבא, פסחא זעירא.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים