° ׁ(מעשיי), ת"ז, לנק' מַעֲשִׂית, (מעשיית), מ"ר מַעֲשִׂיִּים, מַעֲשִׂיּוֹת, —  של מַעֲשֶׂה, מטבע המעשה, ההפך מן עיוני, מחשבי:  כי תכן המפורסם היא הסכמה לקיום מין האנושי ולישר את שכל המעשי ועל כן היא במעלה השנית מן האמת (מנח' גיצני, מכת' לקהל' מצרים, לקו"ק נספח' 51).  והפילוסוף אשר לו נתכנו תכונות יקבל בהם המעלות המדותיות והמדעיות והמעשיות ולא חסר מאומה מן השלמות (ר"י א"ת, כוזרי א א).  כי המדות מתחלקות זולתי השם המפורש יתברך לשלשה חלקים שתהיינה מעשיות או טפליות או שולליות והמעשיות נלקחות מהמעשים הבאים ממנו באמצעים טבעיים כמו מוריש ומעשיר וכו' (שם ב ב).  הלמוד והוא על שני פנים האחד למוד המלאכות המעשיות כאמרם אבי כל תפש כנור ועוגב אבי ישב אהל ומקנה (הוא, השרש' לריב"ג, שרש אב).  השכל האנושי יחלק לשכל מעשי ולשכל עיוני (הוא, רוח חן ג).  והשכל המעשי בכלל הוא קודם בטבע וקודם בזמן לשכל העיוני (שם).  על כן אמרו כי השכל המעשי הוא כסולם לעלות למדרגת השכל העיוני (שם).  מין המקובלות נופל ג"כ בדברים המעשיים כמו שנופל בדברים העיוניים (שם ו).  אחת משתי החכמות הפילוסופיה העיונית והחכמה האחרת הפילוסופיה המעשית ותקרא ג"כ פילוסופיה אנושית (מלאכ' הגיון יד).  ואלו הפעולות מהן מעשי ומהן עיוני המעשי ממנו מלאכות מחשבות וממנו מחשבי (ח' פרקים לרמב"ם א).  וזה הענין אשר העירותיך עליו הוא הכונה ממעשי התורה כלם כי בפרטים ההם המעשיים כלם ובעשותם תמיד תגיע רגילות ליחידים החסידים עד שישלמו השלמות האנושי (ר"ש א"ת, מו"נ ג נב).  כי שם חכמה הנאמר על החכם בחכמות המעשיות ועל המורגל במדות היצירות (רש"ט פלקיר', המבקש כז).  כי מן המעשי יעלה אל העיוני (מ' אלדבי, ש"א ז).  ובו ישכיל הפעולות מהם מעשיי כנגרות ומלחות וכדומה להם ומהם עיוני כולל החכמות למיניהם (ר"מ בן זרח, צידה לדרך א א יז).  שאין לשום נביא או מדבר ברוח הקדש על דברי חכמה ומוסר מעשיים עסק כלל עם שום איש מהאנשים אשר לבבו פונה אחר הדעת הפלוסופי (ר"י ערמאה, הקד' יד אבשלום על משלי).  כי על שני מיני הלימודים ידבר העיוני אשר הוא מכונה אל האב והמעשי אשר הוא מכונה אל האם (שם כג ז).  ההצעות העיוניות והמעשיות (שם כב).  זכר האצבעות בעבור שבם יפעל האדם הפעולות המעשיות (ר"ז הלוי, פי' משלי ז ג).  וההשגחה הפרטית וכו' כללה אמתת המציאות בכללו וכל חכמה עיונית או מעשית (רי"מ ליאון, הקד' נופת צופים).  והיו משבחים עצמם כשהיו יודעים לכנוס מעלת העושר מתוך מלאכה מעשית כי מתוך כך היו עוסקים בתורה בריוח (ר"י פרובינצלו, שו"ת בלמוד החכמ', ד"ח סט).  ותחלק (החכמה) חלוקה נכונה אל חכמה מעשית גם עיונית (ר"מ ריאטי, מקדש מעט ג).  וזה השכל הקניני כלומר אשר בקנין ממנו עיוני וממנו מעשי וכו' והמעשי הוא עוד על ב' פנים כי ממנו מחשבי (תגמ' הנפש ב ב). —  °מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כמו הקרבנות, ושאר המעשים שהתורה והדת מחַיבות את האדם לעשותם:  שקבלנו אנחנו מצות הרבה מעשיות מאדון הנביאים עליו השלום שלא נתפרסמו אל כל האומות כלבישת שעטנז ועשיית ציצית והנחת תפילין וכיוצא בהם מהמצות המעשיות (ר"י א"ת, רוח חן ו).  לעשות המעשים שהם הנהגה ישרה בין בני אדם בקצת המצות המעשיות (ר"י אנטולי, מלמד התלמיד', תרומה).  שהמצות הנסתרות והם הכונות המסבבות המצות המעשיות הם החלק האלוהי (שם, נצבים).  שהם המצות המעשיות שבהם תושלם הנפש (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 74).  כבר ידעת גודל חיוב מצות המעשיות כמה עולמות מתקן בעשייתן (הריקנטי ב, עקב).  להיות שלם בתורה ובמצות המעשיות אשר הם לישוב בני האדם ושלותם (ר"י אבוהב, מנוה"מ, הקד' נר ו).  ואתה דע לך כי שרש כל המחלקות בזה תלוי ועומד על חלוק הדעות בענין המצות המעשיות אם לעצמן הן מכוונות (קול יהודה, כוזרי א עט). —  מִדּוֹת מַעֲשִׂיּוֹת:  ועל זה הקדימו נעשה לנשמע שזו היא הדרך הישרה להתחיל בתקון המדות המעשיות ואחר כך בשמעיות (ר"י אבוהב, מנוה"מ ג א ד ה). —  °קבלה מַעֲשִׂית, עי' קבלה. —  °רפואה מַעֲשִׂית, עצם מלאכת הרפואה:  במלאכת הרפואה עיונית ומעשיית (מעשה טוביה, הקד').  ואדם מַעֲשִׂי, praktisch; pratique; practical:  נהוג בדבור העברי בא"י. —  ובנגוד לטבעי, כמו מלאכותי:  שתי הרכבות מעשי וטבעי ושניהם מראים חבור הנפסדים במקום אחד לבד כי ההרכבה האומנית מתגוררת והטבעית נמזגת (ריב"צ, עולם הקטן א ד).