ש"נ, סמי', מִצְוַת, בכנ' מִצְוָתְךָ, מִצְוָתוֹ, מ"ר מִצְוֹת, מִצְוֹות, בכנ' מִצְוֹתַי, מִצְוֹתֶיךָ, מִצְוֹתָיו, — שה"פ, א) מה שֶמְצַוֶּה מי שהכח בידו לעשות או לא לעשות, בפרט אלהים לבני אדם, Befehl; ordre; order: עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מִצְוֹתַי חקותי ותורתי (בראש' כו ה).  ואתנה לך את לחת האבן והתורה וְהַמִּצְוָה אשר כתבתי להורתם (שמות כד יב).  נפש כי תחטא בשגגה מכל מִצְוֹת יי' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה (ויקר' ד ב).  ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל הַמִּצְוֹת האלה (שם כו יד).  כי דבר יי' בזה ואת מִצְוָתוֹ הפר (במד' טו לא).  לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מִצְוֹת יי' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם (דבר' ד ב).  ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל הַמִּצְוָה והחקים והמשפטים אשר תלמדם (שם ה כח).  בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מִצְוָתְךָ אשר צויתני לא עברתי מִמִּצְוֹתֶיךָ ולא שכחתי (שם כו יג).  ושמרתם את משמרת מִצְוַת יי' אלהיכם (יהוש' כב ג).  לוא הקשבת לְמִצְוֹתָי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים (ישע' מח יח).  ועתה אליכם הַמִּצְוָה הזאת הכהנים (מלא' ב א).  מִצְוַת יי' ברה מאירת עינים (תהל' יט ט).  אשרי איש ירא את יי' בְּמִצְוֹתָיו חפץ מאד (שם קיב א).  אז לא אבוש בהביטי אל כל מִצְוֹתֶיךָ (שם קיט ו).  הנשוב להפר מִצְוֹתֶיךָ ולהתחתן בעמי התעבות האלה (עזר' ט יד). והחרדים בְּמִצְוַת אלהינו וכתורה יעשה (שם י ג).  חבל חבלנו לך ולא שמרנו את הַמִּצְוֹת ואת החקים ואת המשפטים אשר צוית את משה עבדך (נחמ' א ז).  וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם בין דם לדם בין תורה לְמִצְוָה לחקים ולמשפטים (דהי"ב יט י).  דרכו שמרתי ולא אט מִצְוַת שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו (איוב כג יא-יב).  חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור מִמִּצְוֹתֶךָ וממשפטיך (דני' ט ה). — ומִצְוַת אדם לחברו, מִצְוַת מלך לעבד: ומדוע לא שמרת את שבֻעת יי' ואת הַמִּצְוָה אשר צויתי עליך (מ"א ב מג).  והחרישו העם ולא ענו אתו דבר כי מִצְוַת המלך היא לאמר לא תענה (מ"ב יח לו). כי מִצְוַת המלך עליהם ואמנה על המשררים דבר יום ביומו (נחמ' יא כג).  בְּמִצְוַת דויד איש האלהים (שם יב כד).  כי כן מִצְוַת דויד איש האלהים (דהי"ב ח יד).  ובדבר יום ביום להעלות כְּמִצְוַת משה לשבתות ולחדשים ולמועדות (שם יג).  ולא סרו מִצְוַת המלך על הכהנים והלוים לכל דבר (שם טו).  ויקשרו עליו וירגמהו אבן בְּמִצְוַת המלך (שם כד כא).  מדוע אתה עובר את מִצְוַת המלך (אסת' ג ג). — ואב לבניו וכדומה: הוקם את דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה כי שמעו את מִצְוַת אביהם (ירמ' לה יד).  בני אם תקח אמרי וּמִצְוֹתַי תצפן אתך (משלי ב א).  בני תורתי אל תשכח וּמִצְוֹתַי יצֹר לבך (שם ג א).  כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מִצְוֹתַי וחיה (שם ד ג-ד).  נצר בני מִצְוַת אביך ואל תטש תורת אמך (שם ז כ).  בני שמר אמרי וּמִצְוֹתַי תצפן אתך שמר מִצְוֹתַי וחיה ותורתי כאישון עיניך (שם ז א-ב). — ומִצְוַת כל אדם לחברו: חכם לב יקח מִצְוֹת ואויל שפתים ילבט (משלי י ח). — ומה שאדם רגיל לשמור, לעשות: ותהי יראתם אתי מִצְוַת אנשים מלמדה (ישע' כט יג). — ןבמשמ' חובה שאדם מקבל עליו לעשות: והעמדנו עלינו מִצְוֹת לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבדת בית אלהינו (נחמ' י לג). — ומִצְוַת פלוני, במשמ' מה שנקבע ונקצב לתת לפלוני במצוה עליונה: ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מִצְוַת הלוים והמשוררים והשוערים (נחמ' יג ה). — ב) לפנים בישראל, אחד מחלקי ספר מקנה קרקע שבו רשומה הַמִּצְוָה בדבר הנוגע לזה: ואקנה את ספר המקנה את החתום הַמִּצְוָה והחקים ואת הגלוי (ירמ' לב יא). — ומצוי מאד בתו"מ, במשמ' מִצְוֹות  אלהים, מִצְוֹות התורה: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם את בית הבחירה (ר' יהודה, סנה' כז.).  רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות (ר"ח בן עקשיא, מכות ג ט).  שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מצות (ר"י בן קרחה, ברכ' ב ב).  אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות (ר"ש, סוט' לז:).  בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך (הוא, פסח' סה:).  כל מצות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצינעא (רשב"י, ביצ' טז.).  כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן (הוא, סוכ' מה:).  אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין (ר"א בר זבדא, ברכ' יא.).  כל מצוה שהחזיקו בה כותיים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל (שם מז:).  כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות (ר"ח בר אידי, שבת סג.).  התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה (שם קלג:).  אשרי מי שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה (ר' יונה, ירוש' שקל' ה ו).  שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות (בבלי יומ' כח:).  כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים (מו"ק ט.).  כך היה מנהגן של אנשי ירושלם אדם יוצא מביתו ולולב בידו וכו' להודיעך כמה היו זריזין במצות (סוכ' מא:).  לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה (ר' יוחנן, נזיר כג.).  כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות (הוא, נדה סא:).  איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זו עכו"ם (הורי' ח.).  שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עכו"ם גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי (סנה' נו.).  י' מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם (שם:).  ז' מצות שנצטוו עליהם בני נח ולא קיימום (ב"ק לח.).  מצוה מן התורה לשמוע את דברי סופרים (ירוש' יבמ' ב ד).  כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י איכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי (ר' שמלאי, בבלי סוט' יד.).  בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה (רבא, שם יז.).  מצות לאו ליהנות ניתנו (הוא, ערוב' לא.).  שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה (נדר' כה.). — מִצְוַת עֲשֵׂה, שחייב אדם לעשות, ומִצְוַת לא תעשה, שחיב אדם לא לעשות: וכל מצות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמה בין שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבין (קדוש' א ז).  זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליה (חול' יב ד).  ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב (שבוע' ב ד).  מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה (ר"ה ו.).  כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה (חול' קי:).  ר"ש פוטר (ציצית) בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (מנח' מג.). — תרי"ג מִצְוֹת: תרי"ג מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איברין של אדם (ר' שמלאי, מכות כג:). פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו (שבת פז.). — ובסהמ"א: ומנין מצות התורה הנוהגות לדורות שש מאות ושלש עשרה מצות מהם מצות עשה מאתים וארבעים ושמנה סימן להם מנין אבריו של אדם ומהם מצות לא תעשה שלש מאות וששים וחמש סימן להם מנין ימי שנת החמה (רמב"ם, הקד' ליד החזקה). — מִצְוָה קלה, מִצְוָה חמורה: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה (בן עזאי, אבות ד ב).  והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (רבי, שם ב א).  והרי דברים ק"ו ומה מצוה קלה (שלוח הקן) שהיא כאיסר כתוב בה אריכות ימים שאר מצות חמורות שבתורה עאכ"ו (ספרי דבר' רכב).  כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעוה"ב אפילו על מצוה קלה שעושין  כך משלמין שכר לרשעים בעוה"ז אפילו על מצוה קלה שעושין (תענ' יא.).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה (שבת נה:).  אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות (ערוב' כא:).  מקבלין אותו (את הגֵר) מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות (יבמ' מז.).  אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה (ר' נתן, מנח' מד.).  בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור (ר' יוחנן, סנה' עד.).  השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות (ר"א בר כהנא, ירוש' קדוש' א ח).  מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה (בבלי ע"ז ג.). — °מִצְוֹת מעשיות ושכליות: שקבלנו אנחנו מצות הרבה מעשיות מאדון הנביאים ע"ה שלא נתפרסמו אל כל האומות כלבישת שעטנז ועשיית ציצית והנחת תפילין וכיוצא בהם מהמצות המעשיות ר"ל שאין בהם רק קבלה לבד וכו' אמנם שאר המצות שנתפרסמו לכל האומות כגניבה וגזילה ורציחה וכבוד הורים וכיוצא בהם יקראו מצות השכליות לפי ששכל המעשי אשר באדם והוא מן המדמה מקבל אותם (ר"י א"ת, רוח חן ו), ועי' °מַעֲשִׂי, שִׂכְלִי. — ובפרט, במשמ' מעשה רצוי מאד לאלהים, להתורה, להדת: א"כ ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כו"כ שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה (ר"ע, סנה' ט.).  הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה (בן עזאי, אבות ד ב).  העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד (ר"א בן יעקב, שם יא).  בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד (יהודה בן תימא, שם ה כא).  מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה העושה מצוה אחת עאכו"כ שתנתן לו נפשו (ר"ח בן גמליאל, מכות ג טז).  כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה (ר"ש, שם טו).  ההולך לשחוט את פסחו וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור (פסח' ג ז).  שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה (סוכ' ב ד).  כל העושה מצוה אחת מטיבין לן ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו' (קדוש' א י).  שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן (ר' אלעזר, גמ' שם לט:).  אלו בני אדם שמנוערין מן המצות (הוא, חגי' יד.).  כל מצות שישראל עושין בעוה"ז באות ומעידות להם לעוה"ב (ריב"ל, ע"ז ב.).  כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב (ר' יונתן, סוט' ג:).  בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה (של מצרים) והוא נתעסק במצות (לחפש ארונו של יוסף) (שם יג.).  לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה בא לשמה (רב, פסח' נ:).  הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק (הוא, מנח' ל.).  מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים (שמואל, ע"ז ג:).  חשב (לעשות) מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (רב אשי, ברכ' ו.).  אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון (שם נז.).  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שדלה אני במצות לך אני ולי נאה להושיע (רבא, פסח' קיח:).  אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות כגלי הים (ר' הונא, סנה' צד:).  כל המעשה את חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (ר' אבהו, שם צט:).  אלו בני אדם שאין בהם לחלוחית של מצוה (רב ירמ' בר אבא, שם צב:).  טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהו עושין אותם באמונה (ר"א בר כהנא, ירוש' קדוש' א ח).  בהידור מצוה (יבזבז) עד שליש במצוה (ר' זירא, בבלי ב"ק ט:). — מִצְוָה לעשות דבר פלוני, מִצְוָה לעשות כך וכך, מִצְוַת דבר פלוני כך, דבר רצוי הוא להתורה, להדת, להדין, לעשות זאת, לעשות כן: כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר (ר"ג, ברכ' א א).  הנוטל גיד הנשה (מן הירך) צריך שיטול את כולו וכו' כדי לקיים בו מצות נטילה (ר' יהודה, חול' ז ב).  שני שעירי יוה"כ מצותן שיהיו שניהם שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד (יומ' ו א).  מצות חליצה בשלשה דיינין (יבמ' יב א).  מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה (שם ב ח).  מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון (ב"מ ב י).  מצות פדיה (של פטר רחם) קודמת למצות עריפה וכו' מצות  יעידה (באמה עבריה) קודמת למצות פדיה וכו' מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום מצות גאולה באדון הוא קודם לכל אדם (בכור' א ז).   נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח (רבה, שבת כב.).  אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותה על מטתו (ריב"ל, ברכ' ד:).  מצותה (של ק"ש) עם הנץ החמה (שם כו.).  (ברכת המוציא על ככר) שלמה מצוה מן המובחר (ר' יוחנן, שם לט:).  מצוה לראות גדולי מלכות (הוא, ירוש' שם ג א).  אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו (רבא, בבלי סנה' כא:). — מִצְוָה על פלוני, פלוני חיב לעשות דבר זה: הוא לפדות ובנו לפדות וכו' בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו (ר' יהודה, בכור' ח ו).  מצוה על כל העומדים שם (בשעת החליצה) לומר חלוץ הנעל (הוא, יבמ' יב ו).  כל מצות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין (קדוש' א ז).  כל מצוה שאינה תלוייה בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל וכל מצוה שהיא תלוייה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ (שם ט).  רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם וכו' מצוה ביד גואל הדם (להרגו) ורשות ביד כל אדם (ריה"ג, מכות ב ז).  הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק (ב"מ ב י).  מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן (אביי, כתוב' צא:). — דָּבָר של מִצְוָה, חֲבוּרַת מִצְוָה: אכל בחבורת מצווה וכו' אכל דבר שהוא מצוה (סנה' ח ב).  אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה (ברכ' לא.).  חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת (רב חסדא, שבת קנ.). — מִלְחֶמֶת מִצְוָה, עי' מִלְחָמָה. — מֵת מִצְוָה, שאין לו מי שיעסק בקבורתו: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו בארבעה מילין עד שהבאתיו למקום בית הקברות וקברתיו (ר"ע, דא"ז ח).  מצא מת מצוה הרי זה מטפל בו וקוברו (שמח' ד).  איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין (ערוב' יז:).  מישאל ואלצפן וכו' עוסקין במת מצוה היו (ר' יצחק, סוכ' כה:).  ומת מצוה קנה מקומו (ב"ק פא:). — ונהוג בפי העם, אצל הספרדים, כנוי לגוף המת שמתעסקים בו לקבורה: המצוה ארוכה, לאמר שהגופה ארוכה וצריך קבר ארוך וכו'. — מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, שכדי לעשותה צריך לעשות עבֵרה: (לולב הגזול פסול משום שהיא) מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול וכו' (רשב"י, סוכ' ל.).  כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני (והלא) מצוה הבאה העבירה היא (ברכ' מז:). — חבוב מִצְוָה, חִבָּה להמצוה: משום חבובי מצוה (שבת קל.). — ומשל: המתחיל במצוה1 אומרים לו מרוק תוספ' חול' כט. ד"ה ומירק, בשם המדרש, ר"ש עוקצ' ב ה. —בַּר מִצְוָה, עי' ערך זה, והוסף: ואני בעת ההיא נעשיתי בר מצוה (יעבץ, מגי' ספר 57). — ונוסח תפלה: פתח לבי בתורתך ובמצותך תרדוף נפשי (מר בן רבינא, ברכ' יז.). — °קָנָה מִצְוָה בבית הכנסת, קנה הזכות לפתיחת ארון הקדש, או לקרא פרשה מפרשות התורה בצבור, וכיוצא בזה: ראובן שקנה מצוה אחת מן הקהל מאותם שמוכרים אותה משנה לשנה ועשה מצותו קרוב לששה חדשים וכו' ונפטר לבית עולמן ויורשיו אינם רוצים לתת דמי המצוה אלא לפי הערך או שימכרו המצוה לששה חדשים וכו' שאם המצוה תמכר ביותר ממה שקנאה מורישם המותר ליורשיו (ר"ח בנבנשת, שיירי כנה"ג, או"ח קמז ג).  מי שקנה מצוה לשנה ומת באמצע חייבים היורשים להטפל במצוה ולשלם להקהל דמי המצוה שקנה מורישהן (ר"ש בר' יוסף, עולת תמיד, או"ח קמד ו).  אם מותר לשלם ממעות מעשר מעות סגן ושאר מצות במקום שיש תקנה בעיר שכל אחד מחויב לקנות מצות בשנה סכום שלו (שו"ת פני יהושע, או"ח ב).  שחרית שבת (שאחרי הפורים) הגבאים מתעטפין וכו' חק הוא לבחורים ביום זה בכל שנה לחלק כל המצוות ביניהם וכן ילכו לגבאי צדקה ויבקשו מאתו למחול על אותן המצוות הנמכרים כהיום (יוסף שמש של ביהכ"נ וירמיישא, ספ' מנהג', שנת ת"ח).  המצוות נחלקין ע"י הגבאים לבחורים אחרים גלילה בס"ת ראשונה היא לרב וכו' (שם).