1, מַפֻּחַ, ש"ז, — א) כלי כעין נאד ישתמש בו חרש ברזל וצורף זהב לנפח בו באש כדי ללבותה, Blasebalg; soufflet; bellows: נחר מַפֻּחַ מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו (ירמ' ו כט). — ובתלמ': אין מנפחין במפוח אבל מנפחין2 בשפופרת (תוספת' ביצ' ג יה). — ובסהמ"א: ומנפח במפוח ארוך (ר"ח יומ' מה.). הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור (רש"י תענ' יב.). אין נופחין במפוח ביו"ט כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין וכו' ובמפוחין קטנים שלנו מותר הרגילים לבעלי בתים בלבד ולא לאומנים לא למלאכת נפחים ולא לצורפי זהב וכסף (סמ"ג, לאוין עה, בשם ר' שמשון). — ומ"ר °מַפּוּחוֹת: חמור של נפחים העץ שמפוחות של נפחים סומך עליו נקרא חמור (ר"ש כלים יד ג). — ב) °בכלי נגינה: כי בנגינת האורגאנו ישמע קול דומה לזה (כקול המית המים) בפרט כשיפיחו במקור נדפס 'כישפיחו'.  במפוחים ולא ימעכו בחכמה תכף אחרי הנפיחה היתדות שלו המשמיעים אז קולות הזמרה על נכון (שלטי הגבורים ה). כלי שיר שיש בו מפוחים כדי לנענע הקנים שמביאים רוח מקולות משונות הקורין אותו אורגאנו בלעז (ר"א גראציאנו, הגה' על שו"ע או"ח, תקס ג, כ"י REJ IV, 116).—  ומזה §מַפּוּחִית, כלי הנגינה Harmonium. — ג) °במשמ' מְנִיפָה: ויגדל מפוח, אני שגיא כח, לעת יום יפוח, זבובים מבריח, ומשיב הרוח (יוס' בן יהוד' זארק, ניב שפתים, כ"י Jew. College).