ש"נ, בכנ' מַפְרַקְתּוֹ, — מַפְרֶקֶת האדם, הָעֹרֶף, Genick; nuque; neck: ויפל (עלי הכהן) מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מַפְרַקְתּוֹ וימת כי זקן האיש וכבד (ש"א ד יח). — ובתו"מ: השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה ה"ז מכביד את הבשר וגוזל את הבריות (ר' חייא, חול' קיג.).  כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה (שם כא.).  נשברה מפרקת ורוב בשר עמה (שמואל, שם).  ומעשה בר' יהושע שהשכים אצלו אדם ונתן לו אכילה ושתייה והעלהו לגג לשכב ונטל סולם מתחתיו וכו' וכיון שבקש לירד נפל מן הגג ונשבר מפרקתו (מס' דא"ר ה). — ובסהמ"א: רוח רעה שאוחזת התינוקות בצואר במפרקת בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם (ערוך, ערך שבתא). — ואמר המליץ: בתולה לא ידעה איש ושדיה כמינקת, וכרצות שולפי חרב להכותה למפרקת, אזי תפול לרגליהם ושפתיהם מנשקת (רשב"ג, אכול גזה, חידה על התפוח).  יצרו יפה מראה ותאר והכין את צלעיו ומפרקתו וערך שדרותיו (ראב"ע, בשם אל).  אל כל חלי ימצא אנוש מרפא אבל קנאה תשבר עד שאול מפרקת (ר"י חריזי, תחכמ' כט).  והיא מנשקת ומחבקת ועלי מתרפקת ואיננה מתאפקת עד כמעט תשבר המפרקת (שם לד).