פ"י, מָצִית, יִמְצוּ, וַיִּמֶץ, — א) מָצָה דבר רָטֹב, צמר וכדומ', דחק וסחט ממנו הרטיבות, auswringen; épreindre; wring out: וישכם ממחרת ויזר את הגזה וַיִּמֶץ טל מן הגזה מלוא הספל מים (שפט' ו לח). — ב) מָצָה המשקה וכדומה, כמו מָצַץ, מָצָה הַכּוֹס, שתהו כלו מבלי להניח בה כלום, ובמליצה, מָצָה את כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, באו עליו כל הצרות: התעוררי התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד יי' את כוס חמתו את קבעת כוס התרעלה שתית מָצִית (ישע' נא יז).  כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה וכו' כוס אחותך שמרון ושתית אותה וּמָצִית ואת חרשיה תגרמי (יחזק' כג לב-לד).  כי כוס ביד יי' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה יִמְצוּ ישתו כל רשעי ארץ (תהל' עה ט). — ואמר המשורר: והבשת דבקה בם כמו כבד ליותרת, ושתו בוז בקבעת ומצו כוס משכרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה).  בך אעיר זמירות כל ימותי, ובעסיסך אשר מצו שפתי (ר"י הלוי, בך אעיר).  שבת זה ליל תשעה באב, בצאתו איליל ואדאב, ואמצה כוס תרעלה, תחת כוס ההבדלה (ר' שלמה, קינ' לת"ב, אני הגבר). — ובהשאלה, °מָצָה הַכָּבֵד מיץ המאכל: ואלו היה (העקלתון שבמעים) ישר כמו האחרים היה המאכל ממהר לצאת ממנו ולא היה פנאי לכבד למצות את מיץ המאכל (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ט). — ובמליצה: הה כי חשק אכל כחי ושארי עוד לא מצא, עד כי יבש מוח עצמי גם כל דמי עד תום מצה (רמב"ע, תרשיש ד נ).  ואיך נד למי כוס פרידה בידו זמן שם ושתה שמריו ומצה (הוא, דיואן קע, היעמד לבי).  והשקמו (הזמן) גביעי יין ידידות והצר לי מצות שמרי שמריו (הוא, שם, יריבי).  פעם דמי הכוס ימצה, ופעם יביע נוראות בעת פיהו יפצה (ר"י חריזי, תחכמ' א). —  ובתו"מ: (כתוב) והקטיר המזבחה ונמצה על קיר וכי אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה אלא מולקו כדרך הקטרתו (ספרא ויקר' ז ח).  אוחז בראש (העוף) ובגוף ומוצה (את הדם) משניהם (שם).  היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומוצה את דמה על קיר המזבח (שם).  לערלה אתה ממתין ג' שנים ולבהמתך אי אתה ממתין (לאכול מבשרה) עד שימצה דמה (מד"ר ויקר' כה). 

— נִפע', נִמְצָה, עתי' יִמָּצֵה, יִמָּצוּ, — שסחטו אותו: ומלק את ראשו (של העוף) והקטיר המזבחה וְנִמְצָה דמו על קיר המזבח (ויקר' א יה).  והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם יִמָּצֵה אל יסוד המזבח (שם ה ט).  לכן ישיב עמו הלם ומי מלא יִמָּצוּ1 למו (תהל' עג י).  — ובסהמ"א: והעשבים המבושלים והנמצים השלך חוצה (שבתי דונולו, ספר המרקח' יז).  וישימם (את הסמים) במעט מעט בסיר אשר יהיה שם הזפת וכו' הנימסים והנמצים ויערבם ויבללם היטב (שם יד).  עד הימצות כל מימיהם אל הכלי (אסף הרופא, כ"י, דף 40).

— פִע', * מִצָּה, פ"י, — מִצָּה דם עוף שָׁחוּט וכדומ', סָחַט עד שיצא כל הדם, ausdrücken; presser; squeeze out: מיצה דמה (של חטאת העוף) בכל מקום כשרה היזה ולא מיצה כשרה (ר"א בר"ש, תוספת' זבח' ז ה). שבעולת העוף היה מבדיל וממצה מדמה על קיר המזבח מיצה מן הראש פסול מן הגוף כשר מיצה על הכבש ועל הקרן ועל היסוד (שם ז ח).  שבעולת העוף ממצה (את הדם) בעצמו ובחטאת העוף מזה וממצה מעצמו (שם א יא).  כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה כשרה וכו' מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף וכו' (משנ' שם ן ו).  והמזה בחטאת העוף והממצה והמקטיר בעולת העוף (יומ' כד:). — וּמִצָּה כלי מהיין שבו, הוציאו עד הטפה האחרונה: הרכינה (המוכר את המדה) ומיצה הרי הוא של מוכר (ב"ב ה ח).  כזה שהוא ממצה2 את החבית ומעמיד אותה על שמריה (ר' לוי, מד"ר בראש' פה). — והדבורה את הדבש מגופה: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן (בכור' ז:). — ובסהמ"א: אם תמצה המים ההמה בכלי שחור (אסף הרופא 40, כ"י).  ילקט כל עשב וכו' ויבשלם בקלחת מים וכו' ואז יקחם מעל האש וימצה את המים עם הבגד (ש' דונולו, ספר המרקח' יז). — ובהשאלה, °מִצָּה הלב את הדם, ואמר המליץ: והלב יקח את חלקו (מן המאכל) וימצהו והמבחר והזך תרומה אל המח ירימהו (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).  וישלח השארית לכליות, ומדם הן לקוחות גם מנויות, וימצהו עדי ידמה לדמים במו מים (ר"י זבארה, בתי הנפש, הוצ' דוידזון). — ובהשאלה, * מִצָּה המשוח את המִדָּה, ר"ל מודד האדמה את חבל המִדָּה: שאין המשוחות ממצין3 את המידות מפני הטועין (ר"ש, ערוב' ד יא). — ובמליצה, *מִצָּה התלמיד את מִדּוֹתָיו של פּלוני או אצל פלוני, לָמַד מפלוני הכל: אמר רבי כשהלכתי למצות מדותיו של ר"א בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו (מנח' יח.). 

— הִתפ', * הִתְמַצָּה. — הִתְמַצָּה הדם מעוף שחוט וכדומ', יצא מעט מעט כלו ע"י סחיטה או טפטןף: שירי הדם היה מתמצה על היסוד (זבח' ו ד). קיר שהשירים שלו מתמצים ליסוד (גמ' שם סד:). — ובסהמ"א, בגוף בע"ח וכדומ': ומי המשתה נבדלים ללכת מן המקום אשר יתמצו משם המים בגידים דקים שהם תעלות המושכות אל הכליות (אסף הרופא 35, כ"י).  וימצה את המים עם הבגד מעט מעט בכח יד עד אשר יתמצו כל המים ההם (ש' דונולו, ספ' המרקח' יז).  ולאחר ששהו (היונים) כשיעור מליחה נתנום בכלי אחר ואינו נקוב ונתמצו שם מי מליחתן ((תשו' מעשה הגאונ', סי' ו).  וצריך לחתוך חוטין שבצואר בהמה עם הסימנין כדי שיתמצה הדם של בהמה לאלתר ולא יהא בלוע באברין (והזהיר, ויקר').  משפשף פעמים (בענבים על פני הככרות) שמתמצה בהן משקין ומחליקן בו (ר"ח, שבת קמה.).  שנתמצה השיור שבתוכה (של המדה) ונתקבץ למקום אחד (רגמ"ה, ב"ב פז.).  מי החלב המתמצה מקפאון הגבינה (ערוך, ערך נסיובי).  כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד (רש"י ויקר' ב טו).  ומביאין הלקוחות כליהן (למוכר השמן) ומודד לאיש ואיש במדה לעצמו ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה (הוא, ביצ' כט.).  מושיבין אותה במים פושרים ובכלי שאין המים מתמצין מגבו (רמב"ם, הלכ' שחיט' ח י).  מאחר שנתמצה מן הכד כל מה שהיה בתוכו (ר"י חריזי, פיה"מ לרמב"ם, תרומ' יא ח).  כי אבן הגת יורידו אותו על הזיתים ויניחו אותן והם נסחטין ומתמצין כל השבת וג"כ יסבבו החבלים על הענבים הדרוכים כדי שיתמצו ויזובו כל השבת (ר"י בן אלופלא, שם, שבת א ט).  משמרת שהוא כמין שק שנותנין לתוכו השמרים ותולין אותו והיין מתמצה ומטפטף ממנו (מחזור ויטרי, פי' אבות ה טו).  היינו (אם אין) יין צלול מערב שבת ומתמצה היין בשבת מן הענבים המרוסקין (סמ"ג, לאוין סה).  שמי רגלים מתמצים מכל האיברים (ספ' המכריע צב).  אבל במי השעורים אין מהשעורים בתוכם כלום אלא מי בשול השעורים מתמצה לצד אחד ואין בהם אלא קליטת טעם וכח של שעורים (שו"ת הרא"ש ד טו).  שכל בועה שהיא מליחה בהיותה בשפולי הבשר כל המשקה והמוגלא יתמצה וירד אליה ואין לה תקנה להרפא (שו"ת מהר"י מטראני ב יא).  בהכרח מתמצה הרוק ומתהווה בתוך פיהם (מהרח"ו, ע"ח, היכל נוקבא דז"א יג). — ובהשאלה, במשמ' גמר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה וכו' עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מיכן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות (ר' חונה, ירוש' שקל' ג א). — החשבון מתמצה, נגמר, נשתוה החוב והפרעון: בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה שחייבין עליה מיתה בידי שמים מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו והחשבון מתמצה דבר אחר אחת מתארעה לאחת והחשבון מתמצה (ירוש' סוט' א ז). כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה4 החשבון התחיל שופך תחנונים (מד"ר בראש' צב). — נתמצו הפתקאות: כתב (משה) על כ"ב אלף פיתקין לוי לוי ונתן בקלפי ועוד על רע"ג פיתקין כתב ה' סלעים ה' סלעים ונתן בקלפי ועירבן והיה אביו של בכור פושט ידיו בקלפי אם עלה בידו פתק כתב בן לוי היה אומר לו כבר פדאך בן לוי ומי שעלה בידו פתק של ה' סלעים היה משה אומר לו תן ה' סלעים וכו' אם כן יכול הוא לדון עמו ולומר לו לא הימך לומר לי תן ה' סלעים הרי נתמצו כל הפיתקין שכתוב עליו לוי לוי אם אני נותן ידי מה עולה בידי לא פיתקין של ה' סלעים מי אומר לי שאם היה שם פיתק של לוי לוי שלא זכיתי בו (ר' נחמיה, מד"ר במד' ד).