ש"ז, סמי' מְצוֹד, בכנ' מְצוּדוֹ, מ"ר מְצוֹדִים, — א) שה"פ, כמו ציד: חמד רשע מְצוֹד רעים (משלי יב יב). — ב) רשת לצוד דגים, ובמליצה, תחבולה לתפש אדם: דעו אפו כי אלוה עותני וּמְצוּדוֹ עלי הקיף (איוב יט ו). ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מְצוֹדִים וחרמים לבה אסורים ידיה (קהל' ז כו). — ואמר המשורר: ויעל מצלעי אש ולא אכּלו רק יעשנו עיני כאודים, אבל כי מעדו רגלי ולא אראה כח והנם במצודים (רשב"ג, אהה לי מזמן). — ג) כמו מְצָד, מגדל של מצור: עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצוֹדִים גדלים (שם ט יד).