ש"נ, — שה"פ מן נצה, כמו מריבה, קטטה, Zank; querelle; quarrel: הן לריב וּמַצָּה תצומו ולהכות באגרף רשע (ישע' נח ד). רק בזדון יתן מַצָּה ואת נועצים חכמה (משלי יג י). אהב פשע אהב מַצָּה מגביה פתחו מבקש שבר (שם יז יט). — ואמר המליץ: וכשמעו דבר המרורים ומצות, השיבני בלשון ריב ומצות (ר"י זבארה, שעשוע' ח).