ש"נ, מ"ר סמי' מִצְהֲלוֹת, — מִצְהֲלוֹת הסוס, כמו צהלה, קול צניפתו דומה לצחוק בקול גדול, Wiehern; hennissement; neigh: מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מִצְהֲלוֹת אביריו רעשה כל הארץ (ירמ' ח יו). — ובהשאלה, קול צחוק גדול, בפרט של פריצות: נאפיך וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך (שם יג כז).