*, ש"ז, — שה"פ מן מִצָּה: אף בחול עושין כן (שממלאים את המדות מבעוד יום) מפני מיצוי המדות (תוספת' יו"ט ג ח). וחביריו (של אבא שאול) כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים בירושלם (ביצ' כט.). — מִצּוּי הדם: זה הכלל כל שנויין ששינה ביד לפני מיצוי דמה פסולה לאחר מיצוי דמה כשרה (תוספת' זבח' ז י). מיצוי חטאת העוף מעכב (גמ' שם סה:). — ובהשאלה, מִצּוּי החשבון: וכמה הוא מיצוי חשבון עד אחת (ירוש' סוט' א ז). — מִצּוּי של יום, סופו: מהו לעת מצוא לעת מיצויו של יום (ירוש' ברכ' ד א). — מִצּוּי הנפש, כלותה: בכל נפשך אהבהו עד מיצוי הנפש (שמעון בן עזאי, ספרי דבר' לב). לעת מצוא לעת מצוי היום לעת מצוי הדין לעת מצוי הנפש לעת מצוי החשבון כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנונים (מד"ר בראש' צב). — ובסהמ"א: שנתמצה השיור שבתוכה (של המדה) ונתקבץ למקום אחד אותו המיצוי הרי הוא של מוכר (רגמ"ה, ב"ב פז.). שנתאסף מיצוי המדה לשולי הכלי במקום אחד (רשב"ם, שם). זולף (פרושו) שופך עד המצוי (רש"י יומ' נח.). — ומִצּוּי החשבון: ואם כה טען שסלקה עצמה מן השותפות לגמרי שבאו למיצוי החשבון ולא נמצא בידה אלא מחצית חלק בעלה ונסתלקה סלוק גמור בחלוקה (תשו' רש"י יב). — ומִצּוּי הנפש: שהכני השטן עד גדר מצוי הנפש כמדובר (ר"מ אלשיך, איוב ט כה). — ואמר הפיטן: גמול חסד וטובה לחייבים, ריב אל תמתח למצוי, דלי מעש ורקי כשרון, קוראים אליך למו להמצא (אליה בר"ש, אדון בשפטך, סלי' ער"ה). אדון בפקדך אנוש לבקרים, במצוי הדין אל תמתח (יצחק הכהן החבר, אדון בפקדך, שם). יאוספו לירושלם כל המצירים ושם יפרעו, מצוי דינם ישפטו מקום אשר הרעו (מנחם בר"מ, אל אל שדי, יוצ' נחמו). — °מִצּוּי עשב, כמו תַּמְצִית: זרקנתי המותך ונכתש או מיצוי עשב או כל דבר נמס (ש' דונולו, ספ' המרקח' ו). — ואמר המשורר: מצוי כרפס תשקה בטנך דמן תנקה, ולציון יאמר מן אשר השמר (ראב"ע, שמעו נא).