°, ש"נ, — שהמ"פ מן מצרָן, איכות המצרן, עצם ענין המצרן: שמערער כל אחד על מצרנותו (רש"י, ב"מ קח:). והמצרנות ידועה בלשון רבותינו כאמרם אילן הסמוך לתוך המצר (ספר השרש' לריב"ג, שרש מצר). והרוצה להוציא מחברו בב"ד מצרנות עליו להביא ראיה (תשו' ר"ת 52). ועל אותו חלק עצמו הוא תובעך שקנית מצרנותו ורוצה לסלקך וכו' ואם יזכה היתום בבי"ד כשידון עם אשתי אז יתבעני מצרנותו (שם, סי' 70). ועל טענת המצרנות אקצר וכו' (תשו' מהר"י קולון כ). בעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש לה קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל לסלק הלוקח (טור חו"מ קעה). וכל קרקעות שבעולם יש להן דין מצרנות כגון בית המרחץ ובית הבד וכו' כל דבר שיש בו חזקה יש בו מצרנות חוץ מהעבדים שיש להן חזקה ואין להן מצרנות (שם).