מַקָּבָה

1, — כמו מַקֶּבֶת, עי"ש.



1 צורה זו של מ"י קבעו קצת חכמי הלשון, בטכר, פירסט, סימוני ואחרים, להרבים במ"א, ישע' וירמ'. ועי' מקבת. בארמ' וסור' מַקָּבָא. 

חיפוש במילון: