°, ש"ז, מ"ר מַקְבִּילִים, — מה שמקביל לזולתו: וכאשר לקחנו שני המקבילים על שהם מקבילים יקביל השם הפשוט והמוסר והוא מקביל הקנין וההעדר והם יקבילו מקביל השלילה והחיוב וכו' וכן הפך זה כמו שיוקח הכבד והקל יקבילו מקביל החיוב והשלילה (כל מלאכ' הגיון, הטעאה). עזיבת המקבילים וזה המקום טעותו אמנם יהיה כאשר יעזבו קצת התנאי אשר הותנו במקבילים וכו' (שם). והתבאר שם שהרצון בכח הוא המלאכה אשר תפעל בשני המקבילים ר"ל בדבר והפכו (מסיר ליאון, נופ' צופים א ד). — ובחכמת ההנדסה, מַקְבִּילִים, קוים שהם מקבילים זה לעומת זה, parallel ; -èle: איך יהיו יורדים מנקודת א' על קו א' יותר מב' קוים ישרים שוים וכו' ויותר משני מקבילים לקו אחד (ספ' אילם ליש"ר מקנדיא, כתב זרח ג כח). שני קווים ישרים המוצעים זה בצד זה וכו' לעולם הם שומרים מרחקם זה מזה הקווים האלו נקראים קווים מקבילים וכו' שהקוים המקבילים שומרים מרחקם (ב' משקלאוו, עמודי השמים א ג). כל שני קוים העומדים במרחק שוה זה מזה וגם אם נאריכם על ישרם לבלי חק לא יפגשו ולא יעברו זה על זה וכו' קוים כאלו נקראים בשם קוים מקבילים (ח' סלונימסקי, חכמ' השעור, מדידה ג).