°, ש"ז, מ"ר מְקַבְּלִים, — א) מי שׁמְקַבֵּל שדה באריסות וכיוצא בזה: מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות אבל חוכר ומקבל שניהם בפירות אלא שהמקבל נותן לבעל קרקע שליש תבואתו או רביע לפי מה שמקבל על עצמו (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות ס). המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהן והוא הנקרא מקבל כל דבר שהוא לסייג הארץ בעל הקרקע חייב בו וכל דבר שהוא שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו (רמב"ם, שכיר' ח ב). כשם שחולקין המקבל ובעל הקרקע בתבואה כך חולקין בתבן ובקש (שם י). — ב) °מי שמחזיק בתורה שבעל פה, שנמסרה בקבלה איש מפי איש: ואל יעצלך מה שאתה רואה מרפיון המקבלים ר"ל הרבנים כי אלה בקשו מבצרים להבצר בהם (ר"י א"ת, כוזרי ג לז).