קל לא נמצא.

— פִע', קִבֵּל, קִבְּלוּ, קַבֶּל־, יְקַבְּלֵם, נְקַבֵּל, יְקַבְּלוּ, —  א) קִבֵּל אדם דבר מפלוני, נטל מידו מה שנתן לו bekommen; recevoir; to receive: וְקִבְּלוּ הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלם לבית אלהינו (עזר' ח ל). ויבאו הכהנים לפנימה בית יי' לטהר ויוציאו את כל הטמאה אשר מצאו בהיכל יי' לחצר בית יי' וַיְקַבְּלוּ הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה (דהי"ב כט יו). וישחטו הבקר וַיְקַבְּלוּ הכהנים את הדם ויזרקו המזבחה (שם שם כב). — ואמר בן סירא: בעלותו על מזבח הוד ויהדר עזרת מקדש בקבלו נתחים מיד אחיו והוא נצב על מערכות (ב"ס גני' נ יא-יב). — ובתו"מ: הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו וכו' פסול (פסח' ה ב). ואם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה (שקל' ד ט). מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים, ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים ולערב באין זה וזה אצל זה, ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות (שם ה ד). הביאו לו את התמיד, קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו, קבל את הדם וזרקו וכו' (יומא ג ד). שחטו וקבל במזרק את דמו (שם ד ג). מקבלת אשה (את הלולב) מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת (סכה ג טו). חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד (סוט' ז ז). וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב, אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים (שם שם ח). קבל הקטן (את הגט) והגדיל וכו' פסול (גיט' ב ו). שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע וכו' (שם ו ב). נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה (שם שם). האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר פסול (שם שם ג). ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים ושלהם היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו וקיבלתה אחת מהן על ידי כלן (קידוש' ב ז). כל הזבחים שקבל דמן זר אונן טבול יום וכו' פסול (זבח' ב א). קרב המתיר במצותו, שחט בשתיקה, קבל והלך וזרק חוץ לזמנו, או ששחט חוץ לזמנו, קבל הלך וזרק בשתיקה, או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו (שם שם ד). כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשירה וכו' וכולן שקבלו את הדם חוץ לזמנו חוץ למקומו, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל (שם ג א). קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר, קבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו, קבל בכלי קדש ונתן בכלי חול יחזיר לכלי קדש (שם שם ב). חטאת שקבל דמה בשני כוסות וכו' (שם שם יב). שחט השוחט וקבל המקבל, בא לקרן מזרחית צפונית ונותן (תמיד ד א). מזים על האדם ועל הכלים ושונים ובוצרים ומוציאים חוץ לבית הפרס ואחרים מקבלים מהם ומוליכים לגת (אהל' יח א). בא לו אצל האשם וכו' ושחטו וקבלו שני כהנים את דמו אחד בכלי ואחד ביד, זה שקבל בכלי בא וזרקה על קיר המזבח, וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע וכו' (נגע' יד ח). בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו (ר' יהודה, פרה ג ט). אמר לו חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר לך כיון שכתב שטר וקיבל מעות והחזיק באחת מהן החזיק בכולן (תוספת' ב"ב ב יג). — *קִבֵּל שָׂכָר, פְּרָס: ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר וכו' (מכו' ג טו). אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס (אנטיגנוס איש סוכו, אבו' א ג). שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כלם (שם ה ב). ראשונות (ברכות ראשונות) דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו (ר' חנינא, ברכ' לד.). שאע"פ שמקיימין (הגויים) אותן (את ז' מצוות בני נח) אין מקבלין עליהם שכר (מר בריה דרבינא, ע"ז ב:). — וקִבֵּל את עולמו: כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו (דבי רבי ישמעאל, ערכ' טז:). — ובינ' *מְקַבֵּל במשמ' ש"ז, אדם שקִבֵּל דבר במתנה: היפותיקאות ומתנות בזמן שהנותן מודה, יחזיר למקבל (תוספת' ב"מ א ח). — ובסהמ"א: הנותן מתנה לחבירו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו וכו' אבל בדברים לא זכה המקבל (רמב"ם, זכיה ומתנה ג א). — *וקִבֵּל תענוג, הִתְעַנֵּג, נהנה, ואמר בן סירא: איש שליו ומצליח בכל ועוד בו חיל לקבל תענוג (ב"ס גני' מא א). — *וקִבֵּל את התורה במסֹרת, וכדו': משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים (אבו' א א). כל הנביאים קיבלו נבואות נביא מן נביא וכו' אבל את מפי הקב"ה (מד"ר ויקר' י). — *ובלי מֻשָּׂא, קבּל במשמ' קִבֵּל את התורה: מקובל אני מר' מיאשה שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו' (נחום הלבלר, פאה ב ו). אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק וכו' יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו וכו' יהושע בן פרחיה ונתאי הארבאלי קבלו מהם (אבו' א ג-ו). — ובסהמ"א: קבלתי מן הזקנים הקדמונים שזה הכסא מוכן לאליהו והוא מלאך הברית (רב נסים גאון בשם אביו, אוצר הגאונים שבת, 139). וקיבלנו מרבותינו שאילו הדברים וכו' אינון דברי תלמוד אלא דברי בעלי הלכות הן (שם יבמ', 185). — *וקִבֵּל דבר בִּכְלִי,  הכניס את הדבר לתוכו: אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן (שבת ג ו). חרס (חיבים על הוצאתו בשבת, אם יש בו) כדי לקבל בו רביעית (ר' יוסי, שם ח ז).  — *וקִבֵּל הַכְּלִי דבר, הֵכִיל אותו, היה להדבר מקום בכלי: הקורה שאמרו, כדי לקבל אריח וכו' דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו (עירוב' א ג). איזו היא גיסטרה, כל שניטלו אזניה, היה בה חדודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים מטמא במגע וכנגדו מטמא באויר, וכל שאינו מקבל עמה בזיתים מטמא במגע ואין כנגדו מטמא באויר (כלים ד ג). ושאר כל הכלים בין מקבלין בין שאינן מקבלין טמאין (ר' מאיר, שם טו א). דרדור עגלה וקוסטית המלכים וכו' אע"פ שמקבלין טמאין וכו' ושאר כל הכלים המקבלין טהורין ושאינן מקבלין טמאין (ר' יהודה, שם שם). החמת שיעורה בפקעיות של שתי, אם אינה מקבלת של שתי אע"פ שמקבלת של ערב טמאה, בית קערות שאינו מקבל קערות אף על פי שמקבל את התמחויים טמא, בית הרעי שאינו מקבל משקין אע"פ שמקבל את הרעי טמא (שם יז ב). ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רמונ' כגון הרובע וחצי הרובע וכו' (שם שם ד). השידה והתיבה והמגדל שניטלה א' מרגליהן אע"פ שמקבלין טהורין (שם יח ג). משפלת שנפחתה מלקבל רימונים ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרים (שם יט י). עריבה גדולה שנפחתה מלקבל רמונים והתקינה לישיבה ר"ע מטמא וחכמים מטהרים עד שיקצע (שם כ ד). ג' חמתות וג' תורמלין הן, המקבלין כשעור טמאים מדרס, ושאינם מקבלים כשעור טמאים טמא מת, ושל עור הדג טהור מכלום (שם כד יא). כני כלים ואוגניהן ואזניהם וידות הכלים המקבלים שנפלו עליהן משקין מנגבן והם טהורין, ושאר כל הכלים שאינם יכולים לקבל רימונים שאין להם אחוריים ותוך, שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא (שם כה ו). מנעל שנפחת אם אינו מקבל את רוב הרגל טהור (שם כו ד). תרווד שהוא נתון על השולחן אם מקבל כל שהוא טמא (שם ל ב). הזיזין והגזריות והשובכות וכו' שהן יכולים לקבל מעזיבה רכה (אהל' ח ב). החוטט בצנור לקבל צרורות1 בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית (מקוא' ד ג). ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם כשרה (שם שם ה). אם מקבלת האמבטי הרביעית עד שלא יגיע לאביק כשר (שם ו י). — *וקִבֵּל את האוּר, יכל לעמוד בפני האש2: רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה (שבת טז ה). — °וקִבֵּל את הברזל, סבל אותו, יכל לעמד בו: ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל3 ומחברין לוחי הספינה ע"י חבלים וכו' (רש"י, ברכ' ח., ד"ה כפיטורי). — *מְקַבֵּל במשמ' ש"ז, כלי קִבּוּל, כלי שיש לו תוך, כגון כוס וקערה וכיוצא בהן שֶׁמְקַבְּלִים הדברים הנתונים לתוכם, בנגוד לפָשׁוּט: כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין (כלים יא א). כלי עץ וכו' פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין (שם טו א). — ועי' א. מְקָבֵּל. — *קִבֵּל מלקות: אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש, אמדוהו לקבל4 ארבעים ולקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים פטור (מכו' ג יא). — ובסהמ"א: שיקבל הנדון מלקות שלימה (רש"י, מכות ה., ד"ה כאשר זמם). שהיה יכול זה לקבל עד אותו יום כך וכך מכות וכו' שאין יכול לקבל כולם וכו' שיהא בו כח לקבל קצת מן המכות (הוא, שם כב:, ד"ה וברייתא). — *וקִבֵּל אבן וכדו', קלט אותה, פגעה בו האבן ולקה בה: אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז ראשו וקבלה הרי זה פטור (ר' אליעזר בן יעקב, שם ב ב). — °וקִבֵּל את האבן על המגן: ותפסו המגדל וקבלו על מגיניהם חלקי אבנים שהיו משליכים עליהם (בראשית רבתי, אלבק, 162). — *ואת הָרְצוּעָה, לקה בה: משל לאחד שנטל את המקל והכה שני בני אדם ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה (מד"ר שמות ב). — *וקִבֵּל פלוני את פלוני, כמו הִפע', קִדֵּם אותו, בא לקראתו, ואמר בן סירא: כי ירא יי' יעשה זאת ותופס תורה ידריכנה וקדמתו כאם וכאשת נעורים תקבלנו (ב"ס גני' טו א-ב). — *וקִבֵּל את האדם בשמחה, בסבר פנים יפות: אמור מעט ועשה הרבה והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות (שמאי, אבות א טו). הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל5 את כל האדם בשמחה (ר' ישמעאל, שם ג יב). מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו (מד"ר אסתר, אם על המלך טוב). — *ופני שכינה6: כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה (רשב"י, מנח' מג:). אם תעשה כך, דע שאתה מקבל פני שכינה (ר' יהודה בר סימא, מד"ר דבר' ז). — ובסהמ"א: והלך (אלישע) לשונם וקבלתו אשה גדולה בכבוד גדול (ר' יהושע בן קרחה, פדר"א לג.). אמר הקב"ה לארץ קבלי אוכלוסיך את החללים וכו' הפעם תקבלי את אלה (שם מב). הנותן צדקה לעניים זוכה ומקבל פני שכינה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ א, 34). — °וקִבֵּל פֻּרְעָנוּת וכדו', כנגוד אל קבלת שׂכר: שאם עשאן אדם מקבל שכר ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות (רש"י, שמות כ א). ותקבלו פורענותכם (הוא, ישע' נז ג). כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע (שו"ע חו"מ רד א). כיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרים מי שפרע מאנשי דור המבול וכו' הוא יפרע מי שאינו עומד בדבורו (שם רד ד). — °וקִבֵּל טֹרַח, היה מֻכשר לשאת את הטֹרַח: ואינה מקבלת טורח תשמיש (רש"י, עירוב' מז., ד"ה חולה). — °וקִבֵּל את השבת: ולעת ערב יצא (האר"י) עם החבירים לקבל שבת וחזר לבית הכנסת וכו' (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך לב, קמג.). — ואמר הפיטן: לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה7 (שלמה אלקבץ, לכה דודי, קבלת שבת). —  ב) קִבֵּל, במשמ' הסכים לקחת מה שהציעו לו, annehmen; accepter; to accept, את הטוב או את הרע: גם את הטוב נְקַבֵּל  מאת האלהים ואת הרע לא נְקַבֵּל  (איוב א י). — וקִבֵּל מוסר ותוכחה, לקח אל לבו: שמע עצה וקַבֵּל מוסר למען תחכם באחריתך (משלי יט כ). — ובתו"מ: תמה אני אם יש בדור שמקבל תוכחה (ר"ט, ערכ' טז:). — *ודברים מוחשים: נתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו, אנשי אלכסנדריא וכו' הביאו חלותיהם מאלכסנדריא ולא קבלו מהם, אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו (חלה ד י-יא). אעפ"י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אם שקלו מקבלים מידן, העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידן, ואין מקבלין מידן קיני זבים וזבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות, אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן (שקל' א ה). מעשה בעכו"ם אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו (ביצ' ג ב). אע"פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל (ר' מאיר, כתוב' ז י). מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין (שם שם). כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו, לא היה פסולו בקודש אין הקודש מקבלו (ר' שמעון, זבח' ט ב). כל המקבל כוס מהכלה אין לו מחילה לעולם (ר' אלעזר בן עזריה, כלה רבתי א). — *קִבֵּל את דבריו, הסכים להם, קִבֵּל את ההלכה, את התורה וכדו': בא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת דברי (רבן גמליאל לר' יהושע, ר"ה ב ט). אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה (יבמ' ח ג). ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה (ר' ישמעאל ב"ר יוסי, אבו' ד ח). שלא קבלה אומה אחרת תורתך אלא אני וכו' למה החזרת תורתך על האומות ולא קבלוה וכו' (ר' יהושע דסכנין, מד"ר איכה ג, אני הגבר). — וכן קִבֵּל אותו, קִבֵּל ממנו: אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבא עלי וכו' (ירוש' פסח' ו א). אדם שסרח לחבירו ובקש ממנו ולא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו (רב, שם ב"ק ח י). בכו והתפללו לפני ואני מקבל8 (מד"ר שמות לח). בשר ודם יש לו פטרון והולך אצלו פעם אחת והוא מקבלו9, שנייה והוא מקבלו, שלישית אינו נראה לו, רביעית אינו נפנה לו, אבל הקב"ה אינו כן. כל זמן שאתה מטריח עליו הוא מקבלך (מדר' תהל' נה). היה משה עומד ומבקש רחמים מן הקב"ה ליכנס לארץ ולא קבלו, א"ל רב לך (דברים רבה, ליברמן, 57). *וקִבֵּל תנחומים: וכשמת טבי עבדו קבל עליו (רבן גמליאל) תנחומין, אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים (ברכ' ב ז). אמר הקב"ה לאברהם לך ונחם את ירושלים שמא מקבלת תנחומים ממך (פסיק' רב', נחמו, קמא.). ועתיד הקב"ה לומר לירושלים קבלי ממני תנחומים (שם שם, קמב.). *ובלא המלה תנחומים: נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל (תוספת' חול' ב כד). — *וקִבֵּל את הפקדון, קִבֵּל דבר לפקדון: אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים וכו' קבל מן האשה יחזיר לאשה (ת"ר, ב"ב נא:). — *וקִבֵּל שחד: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד (ר' אבהו, כתוב' קה.). — וקִבֵּל עֵדִים, עֵדוּת: מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו, וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו (ר' יוסי, ר"ה א ז). בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם, משקלקלו המינין התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים (שם ב א). אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם, וכשבאו ליבנה קיבלן ר"ג (שם שם ח). בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום וכו' התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה (שם ד ד). יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש (מכות א ו). מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין שהאשה שותה ושונה, וקיבלנו עדותו בשני אנשים אבל לא באיש אחד (ר' יהודה, סוט' יח:). — *וקִבֵּל לשון הרע, האמין בו: קיבל דוד לשון הרע (רב, שבת נו.). כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים (רב ששת בשם ר"י בן עזריה, פסח' קיח.). לא תשא שמע שוא, הרי זה אזהרה למקבל לשון הרע (ילקו' שמעו' שמות שנב). — *ואת הטובה: משרבו מקבלני10 טובתיך ומחזיקני טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה וסרחה כל המלכות כולה (תוספת' שם יד יז. — *וקִבְּלָה הנקבה את הזכר: אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת וכו', אמר להן לכשתלד, אלמא לא מקבלת זכר (ע"ז טז.). אמרה לו (המטרונה למלך שגרשהּ) כך יפה לי וכו' שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני וכו' אם כן למה נכנסת למבוי פלוני וכו' לא בשביל אשה פלונית ולא קבלה אותך (ר' יהושע דסכנין, מד"ר איכ' ג, אני הגבר). — *וקִבֵּל האדם יסורים, קבלם מאהבה11: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין וכו', יכול אפילו לא קבלם מאהבה, תלמוד לומר וכו' (בשם רב הונא, ברכ' ה.). אם באו עליך ייסורין קבלם כחול12 (ר' תחליפא קסריא, דברים רבה, ליברמן, 18). — ובתפלה, °קִבֵּל את התפלה ברחמים וברצון: שמע קולנו ה' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו (תפלת י"ח). — ואמר הפיטן: רחץ טנף והסר שמצה קבל אנק וגדור פרצה (ר' שמעון בר יצחק, תמים פעלך, קרוב' ב ר"ה). — ובסהמ"א: שאינו מקבל רצוי מתוך רתחנותו אלא לאחר שנתקררה דעתו (רש"י, אבו' ד יח). אל תבוש לקבל האמת מאיזה שיבא אפי' מאדם פחות (ר"י א"ת, מבחר הפנינים, שער החכמה, 8). ואמר החכם בספרו קבל האמת ממי שאמר וקח הפנינים מן הים (עמנו' מחב' יט, 147). — *וקִבֵּל הַכְּלִי טֻמְאָה, נִטְמָא, היה מֻכשר לְהִטָּמֵא: כוורת דבורים וכו' הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה וכו' (ר' אליעזר, שביע' י ז). קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה (שבת יז ג). מרחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין (כלים ה ח). הסייף מאימתי מקבל טומאה משישופנו (שם יד ה). כלי עץ מאימתי מקבלים טומאה וכו' (שם טז א). הטומאה בבית, נתן בין דבר שהוא מקבל טומאה בין דבר שאינו מקבל טומאה, בין מלמעלן בין מלמטן, אין טמא אלא התחתון (אהל' י ה). דבר שהוא מקבל טומאה פסול ודבר שאינו מקבל טומאה כשר (פרה ו ד). — קִבְּלָה הנשמה רשמים והשפעה: בעולם התיקון בפרצוף יש לו הרב' נקבי' לקבל ולהשפיע וכו' (נפתלי בר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער עולם התוהו כג). — °ומצוי בלשון הפילוסופים קִבֵּל פְּעֻלָּה מן הפעֻלות, נעשתה בו הפעלה: והוא מקבל ההויה וההפסד והחלוק והחבור ופרידה והשנוי והחלוף והשתוף (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ח). ואל יהיה רחוק בעיניך הראות רשמי עניינים אלהיים נכבדים בעולם הזה התחתון כשיהיו החומרים ההם נכונים לקבל אותם (הוא, כוזרי, א עז). וכאשר האבן פחותה מלקבל החכמה והכסילות כן העצם האלהי יתברך מרומם מלקבל החיים והמות כאשר איננו מקבל האור והחושך (שם ב ב). ורבו המדות והעצם אחד בעבור התחלפות הדבר המקבל, כהתחלפות הניצוצות והשמש אחד (שם ד ג). והוא ג"כ מתחלק, מקבל החלוקה (ר"ש א"ת, מו"נ א לה). שהעולם בכללו וכו' הוא מחובר מחלקים קטנים מאד, לא יקבלו החלוקה לדקותם (שם א עג, הקדמה א). ומי שירצה שיהיה בעל בשר ועצמות ולא יקבל מעשה ולא ישיגהו דבר ממשיגי החומר, אמנם ירצה לקבץ בין שני ההפכים וכו' וזה שהוא ירצה להיות מקבל מעשה לא מקבל מעשה (שם ג יב). מקבל, רוצה בו מקבל המקרה או המקרים שמדבר בהם (הוא, פרוש המלות הזרות). והיה הדבר מבואר מענין החוש שיש בו שלשה דברים, מקבל והוא האבר המרגיש, ומקובל והוא הצורה המגעת אל כח המרגיש מפני ההרגש, ומונע והוא המורגש הנמצא בפועל חוץ לנפש, הנה יתחייב שימצאו בשכל אלה השלשה, שכל מקבל והוא השכל ההיולאני ומקובל והוא השכל הנקנה, ופועל והוא השכל הפועל (רלב"ג, מלחמות ה' א ט). שהוא פועל תמיד בכל עת שימצא מקבל מוכן (ר"ח קרשקש, אור ה' ג א). — קִבֵּל האדם, קִבֵּל עליו, נטל על עצמו חובה, אחריות, תשלום, וכדו', auf sich nehmen; se charger de; to undertake: וקִבֵּל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם (אסתר ט כג). קימו וְקִבְּלוּ13 היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עלים ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה (שם שם כז). — ובתו"מ: הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה, ר' יוסי אומר אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה (פאה ג ז). המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל (דמאי ב ב). כיצד משתתפים בתחומין, מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני עירי וכו' כל שקבל עליו מבעוד יום מותר (עירוב' ח א). החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה לכל מנה ומנה (כתוב' ו ד). בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור (רבי, ב"ק ה ג). והבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל ושבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם (שם ט ג). המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה (ר' יהודה, ב"מ ג ח). מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו, אם משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין לו (שם י ח). המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה, תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה, מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה, קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסיאות למאה (ב"ב ו ב). האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו וכו' והוא מקבל עליו מקום הגדר וחריץ ובן חריץ (שם ז ד). המיטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מיטמא למתים (בכורות ז ז). מאיליהן קיבלו עליהן המעשרות (ירוש' מעשר' ב א). בני מישא קבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול (ר' בא, שם פסח' ד א). כבר קיבלו אבותיכם עליהן (ר' יוחנן, בבלי שם נ:). מי שמקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנ:). בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל (שם, קומי אורי, קסא:). מיד קיבל עליו משה לילך (ילמדנו הקדמון, גנזי שכטר א, 49). נמצא אתה דיין אם קיבל עליו הרי יפה ואם לאיו והיה מוסרו לשוטר (שם שם, 128). איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"א (ר"מ, ע"ז סד:). כל שקיבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם בני נח (שם שם). זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות (שם שם). — *וקִבֵּל עליו אחריות: בד"א בשלא קיבל עליו אחריות, אבל קיבל עליו אחריות עושין (כתוב' נו:). — *וְתַעֲנִית: יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה למחר הוא מתפלל תפלת תענית (רב הונא, תענ' יא:). — *וקִבֵּל ברית: מה בני ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית, יצאו המשומדים שאינן מקבלי ברית, אי מה ישראל בני מקבלי ברית אף המשומדים בני מקבלי ברית וכו' (ספרא ויס, ויקרא פרשה ב). — *וגזרה: שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה (בשם ר' לעזר ביר' צדוק, ירוש' שבת א ד). — *וקִבֵּל עליו את הדין, התחיֵּב לקַיֵּם את הדין: וכשנפטרים (בעלי דינים) מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין (יהודה בן טבאי, אבו' א ח). — *ובקצור, קִבֵּל פלוני, התחיב לעשות: אני פלוני בן פלוני מקבל אני מה שכתוב בשטר הזה (תוספת' ב"מ א יד). — *וקִבֵּל עליו עֹל תורה, עֹל מלכות וכדו': למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות (ר' יהושע בן קרחה, ברכ' ב ב). כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (ר' נחוניא בן הקנה, אבו' ג ה). לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים (ר' אליעזר בן יעקב, ברכ' י:). — *ואת דבר ה': הדבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך וכו' והוא אומר הן הן (מד"ר שה"ש, ישקני). — *וקִבֵּל את פלוני עליו, הכיר בו, באלהותו, בסמכותו וכדו': ואין עושין שררה על הציבור פחות משנים, חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים ואלעזר שעל הפרוכות שאותן קיבלו רוב הציבור עליהן (שקל' ה ב). אחד העובד ואחר הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך אחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה (סנה' ז ו). — *קִבֵּל קִבֹּלֶת, pachten; prendre à ferme; to take on lease: מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום וכו' (מו"ק יב.). — *קִבֵּל  מפלוני שדה, בית, נכסים וכו', לקחם בְּקַבְּלָנוּת: שנים שקבלו את השדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני, המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אמר ר' יהודה, אימתי, בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע, אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך, מותר בלקט ובשכחה ובפאה ואסור במעשר עני (פאה ה ה). המקבל שדה מישראל מן הכותי מן העכו"ם יחלק לפניהם, החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו (דמאי ו א). ישראל שקבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים (שם שם ד). הקרתני שקבל שדה מירושלמי, מעשר שני של ירושלמי (ר' ישמעאל, שם שם). המקבל זיתים לשמן, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה (שם שם ה). ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר, המעשרות לבעלים (ר' יהודה, שם שם). שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני וכו' (שם שם ח). המקבל שדה מחבירו, מקום שנהגו לקצור יקצור, לעקור יעקור וכו' (ב"מ ט א). המקבל שדה מחבירו והובירה, שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו (שם שם ג). המקבל שדה מחבירו ולא עשתה וכו' (שם שם ה). המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה וכו' (שם שם ז). המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים (שם שם ח). המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות וכו' המקבל שדה מחבירו לשבוע אחת בשבע מאות זוז וכו' קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז וכו' (שם שם ט-י). המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית, וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו וכו' (ר' עקיבא, ב"ב ו ד). המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש וכו' (שם שם ח). הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו וכו' והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה (בכורות ב א). המקבל צאן ברזל מן הנכרי ולדות פטורין וולדי ולדות חייבין (שם שם ד). זה שהוא מקבל נדבך מחבירו צריך לעשות לו ארבעה טפחים כדי מקום (ר' חייה בר בא, ירוש' שביע' ג ה). — ועי' ב. מְקַבֵּל. — *מְקַבֵּל פתקין, המקבל אגרות להובילן לתעודתן: אף מקבלי פתקין (חיבים) (ר' יהודה, שבת י ד). — ובסהמ"א: וכל מיני נזירות שקבלתי עלי ואפילו נזירות שמשון וכו' וכל שום קבלה אפילו של מצוה שקבלתי עלי בין בלשון נדר בין בלשון נדבה וכו' (סדר התרת נדרים). שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו, של כסף הוא ופשע בו ונאבד, אינו חייב אלא בשל כסף, שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף (טוחו"מ רצא). — ואמר המשורר: את חוקי האלקים עליך קבל (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר, כא.). — *ובהשאלה, קִבֵּל הלכה, כדי לעבדה ולהרחיבה: מלך, זה בעל משנה, לשדה נעבד, זה בעל תלמוד שהוא מקבל14 הלכה לפניו (ר' נחמיה, מד"ר ויקר' כב). — קִבֵּל הקנין, עי' קִנְיָן. 

— הִפע', מַקְבִּילֹת, — הִקְבִּיל איש אל אחיו, עמד זה קֳבָל זה, זה לעמת זה, être l`un vis-à-vis de l`autre; gegenüberstehen; to stand opposite, face each other: חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאות תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השניה מַקְבִּילֹת הללאת אשה אל אחתה (שמות כו ה). מַקְבִּילֹת הללאת אחת אל אחת (שם לו יב). — ואמר בן סירא: כלי לחם אל תתן לו למה בם יקביל אליך (ב"ס גני' יב ה). — ובתו"מ: אל מול פני המנורה יאירו, שיהיו הנרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות (ספרי במד' נט). — ובסהמ"א: עודך מדבר תהפכת גדולות, תחפש עולות אשה אל אחותה לא מקבילות (רסע"ג על חוי הבלכי ב, דודזון, 33). — *הִקְבִּיל את פלוני, את פְּנֵי פלוני, בא לקראתו, קדם את פניו15: למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו (ר' שמעון, ספרי במד' פט). מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא ולא היו צריכין לי, אלא עילה ביקשתי להקביל פני חביריי (ר' נהוריי, ירוש' ר"ה ב א). מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ור"א חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו ר' יהושע בבקיעין16 (שם חגי' א א). אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו, שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני השכינה (ר' שמואל בשם ר' זעירא, שם סנה' יא ו). מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך17 (רבי לר"ש בן חלפתא, שבת קנב.). ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש (ת"ר, יומא עז:). מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אליעזר בלוד (חגי' ג:). אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין, תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין (חכם סמא לרבי ורבי חייא, שם ה:). אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל18 פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים (תנא דבי רבי ישמעאל, סנה' מב.). מי שמבקש להקביל פני מלך בשר ודם לא דין הוא שילמוד איך יכנס ואיך יצא (הלל, אדר"נ טו). אנו אנשי ירושלם ובאנו להקביל פני המלך (מגי' תענית, כסלו). שכל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנו זוכה להקביל פני שכינה (מד"ר ויקר' כג). — ובסהמ"א: הוא ברחמיו יפתח לבכם לתורתו ופעל ידכם ירצה ותהיו מלימודיו הזוכים להקביל פני שכינתו (תשו' הגאו' הרכבי סז, 32). ותעמדו במחיצת קדושיו המקבילים פני שכינתו ותשמחו בה' (שם שם). כי השכל מחייב להקביל כל מטיב אם בהטבה אם הוא צריך אליה אם בהודות אם הוא צריך לגמול (ר"י א"ת, או"ד ג).  כסבור שיצא להקביל פניו אמר לו וכו' לא יצאתי אלא לטייל (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 411). ובבא הנגיד אל ארץ מצרים וילבש אותו השר בגדי מלכות וביום שבת קדש הלכו עם בני ישראל להקביל פניו וכו' וכאשר הקבילו פניו לא שת לבו עליהם ולא נהג בהם כבוד (לקוטי יוסף סמברי, ברלינר, 3). כל המצות הללו אות וסימן הם שאנחנו עבדיו של הקב"ה שאנו באין לפניו במועד ומביאין לו דורונות להקביל פנים כדרך שעושין למלכים (חזקוני על התורה, שמות לד יח). וכבר הקבילוהו הקהל בשמחה וירדנו אל חסן בן עלאן אוהבנו ונתקבצו אלינו כל הקהל בשבת (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 170). — *ובמשמ' קִבֵּל: הלמד על מנת לעשות זוכה להקביל רוח הקדש (ר' אחא, מד"ר ויקר' לה).19 — °הִקְבִּיל את פלוני, כִּוֵּן פניו כנגדו20: כי הצופה הוא העליה כלומר ההקבלה אל הצד אשר יעלה אליו וכן ענין בצפיתנו צפינו אמנם הוא עליתנו אליהם והקבילנו אותם, וענין וצפוי הוא אלי חרב מקביל החרב, כלומר כבר הקביל החרב להרג בו כלומר הוקבל בו בחרב, וענין צפה הצפית הקביל קצתו בקצתו וכו', ומן הענין הזה אצלי בקר אערך לך ואצפה, אצפה הוא כמו אערך, וענין אערך לך אקבילך בתפלה וכו', וכמו אלו ערכה לפני התיצבה, כלומר הקבילני, ואין ענין להיות פירוש ואצפה ואעלה אבל ואקביל ואעמד לנכח ונגד (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, צפה). — °והִקְבִּיל קו אחד למשנהו, הִקְבִּילָה זוית לזוית, היו מְכֻוָּנים באותו כוון זה לעמת זה, parallel sein; être parallèles; to be parallel: ואתה תוכל ללמוד מזה כי כל שתי זויות המקבילות זו לזו וכו' הן לעולם שוות זו לזו (ר' יצחק הישראלי, יסוד עולם ב, ו.). — ועי' מַקְבִּיל.—  °וְהִקְבִּיל, בינ' מַקְבִּיל, במשמ' עומד נגדו, בנגוד, מְנֻגָּד, הופך, entgegengesetzt; contraire; contrary: שהרצון כשירצה שיופשט האבר הכפוף יבטל הכח הנפשי מן העצל אשר כפף הרצון ומשתלח הכח הזה לעצל המקביל וכו' (פרקי משה, ב.). תהיה לפי זה השרש ידיעה אצל השם יתברך מה שהוא אצלנו דבר מקביל לידיעה כי הטעות הוא מקביל לידיעה והמחשבה מקבלת באופן מה לידיעה (רלב"ג, מלחמ' ה' ג ב). וארסטו יאמר בפירוש כי מה שאינו נמצא יאמר על שלשה ענינים על ההעדר המשולח, ועל ההעדר המקביל לצורה מהו ועל ההיולי (אמו"ר לראב"ד א ב, 11). אמנם ההשגות הפנימיות הנה מקביל כל פועל מהם הוא לא־פעל, רצוני מקביל נדמה לא־נדמה ומקביל נחשוב לא־נחשוב ומקביל נזכור לא־נזכור (שם שם ו, 31). וכמו המנע התקבצות המקבילות בנושא אחד ובזמן אחד וכאלה רבות (שם שם ז, 37). ואלה הקשיים אמתיים תנאיים מתדבקים שנינו בכל אחד מקביל הנמשך והוליד מקביל הקודם ובוטלה ההנחה (שם ב הקד', 44). וכן העושר לאדם הוא מציאות הממון לו, אמנם העוני הוא העדר מקביל מציאות הממון לו (שם ג ו ב, 94). ור"ל במקבילים בכאן, ההפכים, וההעדר והקנין, והחיוב  והשלילה שמקביל האחד אמנם מקביל לו אחר בהכרח, דמיון זה הכבדות הנאמר על הקול והגשם, הנה מקביל אחד מהם הקלות והאחר החדות (כל מלאכת הגיון, הטעאה, נא:). המתעסק בתחבולות המלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר, כי הם מלאכות מקבילות (ר"י אברבנאל, ש"א יו, ורוח הוסרה). וימצא הנמנע הזה בחבור כל אחת מהמקבילות הארבעה (הוא, מפעל' אלה' ד ב). — °והִקְבִּיל את  הדבר, לקח לו את הדבר לסימן לנגד עיניו שיורהו את הדרך21: הקבל הדבור החמישי בהקבלת המתפלל במקדש כנגד המערב (האשכול, ענין תפלה). והיו בני ישראל מצפים למה שיעד אותם משה שיוריד להם ענין מאת האלהים שיראו אותו ויקבילוהו כאשר היו מקבילים עמוד הענן ועמוד האש בצאתם ממצרים (ר"י א"ת, כוזרי א צז). ונשא אותם אל קוטב הצפון או אל קוטב הדרום ואמר להם השמש הנה הקבילוה תראו אותה ולא ראו אותה (שם ד יא). — ואמר המשורר: ואסתופף בהר קדשו ואקביל לפתחי שערי שחק פתחי (ר"י הלוי, הציקתני תשוקתי, הרכבי א, 21). — °והִקְבִּיל דבר פלוני בפלוני, קִדְּמוֹ לדבר פלוני, העמידו נגד דבר פלוני: והקביל את כעסי ברצון ואת מיאוני בפתוי ויפתה ויוכל (הוא, מכתב לר"ש הנגיד, שם שם, 161). אבל לא אמצאה מענה ואבוש להקביל את דבר קדשך בחֻלי (הוא, ראה כי ענני גשמי, שם שם, 113). — °ובמשמ' גרם שיְקַבֵּל פלוני, הִקְבִּיל פלוני, הִקְבִּיל את פלוני עֹל מלכות, הִקְבִּיל את המעים את המאכל: כדאי הוא להקבילם עול מלכותו עליהם תחלה ואחר כך יגזור כל גזרותיו (רש"י, תהל' קלח ד). כן קורא קרב העליון הוא האיסטומכא אל המעיים להקבילם שאר המאכל והמשתה (אורח' צדיקים, שער יראת שמים, קט.). וצנורי הכליות קוראים אל גידי השלפוחית להקבילם המים וכו' (שם שם). 

— פֻע', *קֻבַּל, בינ' מְקֻבָּל, מקובל, — א) מְקֻבָּל על פלוני, שפלוני מְקַבְּלוֹ עליו, מכיר בו: כשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה, וטעה ודנן משיקול הדעת מה שעשה עשוי (ר' בא בשם ר' אבהו, ירוש' סנה' א א). — ומְקֻבָּל על הבריות וכדו', מי שמְקַבְּלִים אותו בסבר  פנים יפות, רצוי על הבריות, willkommen; bien vu; well-received: לעולם יהא אדם ערום ביראה וכו' כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות (אביי, ברכ' יז:). 

— ובסהמ"א: אין אשתי מקובלת עלי שאינה יפה (רש"י, תענ' כג:, ד"ה לא מקבלי). שתקובל לפני בהן (הוא, מנח' קד:, ד"ה שאהנה). לו מוצאים איש רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה (הוא, מיכ' ב יא). הזקן יעקב חוטא שעוסק שיקח בן ראובן את בת שמעון שאינו ראוי לה או אינו מקובל לה (ספר חסידים תתשא). ואם יארע על הכוונה הפסד לא יהיו המעשים מקובלים (ר"י א"ת, חו"ה, הקד'). וממנו אשאל להורות אותי בו את הדרך הישרה אשר הוא רוצה בה ושהיא מקובלת בעיניו בדבור ובמעשה בסתר ובגלוי (שם שם). כל מה שהושג בחוש לאיש מה רצוי ומקובל יותר מזולתו עד שלא נמצא עליו חולק וכו' תהיה האמנתו יותר מתקבלת (ר"י אלבו, עקרים א כ). — ודבר שהוא מְקֻבָּל, תפלה מְקֻבֶּלֶת, שנתקבלה לרצון: אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל22, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף (ר' חנינא בן דוסא, ברכ' ה ה). — ובסהמ"א: יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל23 לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו (רש"י, במד' יו יה). כן דרך מסיתים ומדיחים מתעטפים בטליתם כאילו הם אנשים צדיקים למען יקובלו כחשיהם (הוא, זכר' יג ד). וגרסינן במדרש, אם הכינות לבך בתפלה תקובל ממך בפרישת כפים שהיא מקובלת (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 116). שלשה דברים נאמרו בפת שחרית וכו' ותלמודו מתקיים בידו ושיחתו מקובלת24 לכל אדם וכו' (שם ד, 492). אשר היה גדול השם בעתו ומלתו מקובלת (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 11). — ב) מְקֻבָּל, במשמ' מי שקבל ידיעה או מסֹרת של הלכה וכדו', מְקֻבָּל אני כמו כבר קִבַּלְתִּי: מקובל אני מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות וכו' (נחום הלבלר, פאה ב ו). מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין (ר' חנניה איש אונו, גיט' ו ז). אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה (ר' יוסי, שם שם). אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל מרבותי יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת (ר' יהודה, עדי' א ו). מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני וכו' (ר' יהושע, שם ח ז). מקובל אני25 מפי שבעים ושנים זקנים ביום שהושיבו ר' אלעזר בן עזריה בישיבה, שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרין (שמעון בן עזאי, זבח' א ג). כך אני מקובל26 מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות (ירוש' ברכ' ט ג). מקובל אני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה (בשם ר' לעזר ביר' צדוק, שם שבת א ה). — מְקֻבַּלְנִי27, במקום מְקֻבָּל אני: מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד (ר' עקיבא, יבמ' טז ז). מקובלני מרבותיי שהפסח דוחה את השבת (הלל, תוספת' פסח' ד ב). מקובלני שאם רצו להושיב שניהם כאחד משיבין (ר' יהודה, שם סנה' ו ב). א"ל (חזקיה לישעיה) בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ר' המנונא, ברכ' י.). לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל (ר' חנינא בן דוסא, שם לד:) כך מקובלני מאבותי וכו' כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה (ר"ל, שבת קיט:). ראה (הלל) מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון (פסח' סו.). כך מקובלני כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה (מד"ר ויקר' כ). — ובמשמ' מְקַבֵּל על עצמו את העברה וענשה: מעשה מאדם אחד מין וכו' ויצא יום הכפורים לתוך גינה אחת וראה ריבה אחת מקושטת נאה ומשובחת וכו' ובקש להזקק לה וכו' אמרה לו אשת איש אני, אמר לה מקובל28, אמרה לו כהנת אני, אמר לה מקובל28,  אמרה לו נדה אני, אמר לה מקובל28, ולא זז משם עד שנזקק לה (תנחו' בובר, מקץ טו). — °ומְקֻבַּל טובה29, מי שקִבֵּל טובה: לפי דעת ר"ת ז"ל לא נקרא מפני זה מקובל טובה כיון שלא היתה בעבור השבועה, דאם לא כן מאי מייתי ראיה משבועת יוסף ליעקב, הרי אין מקובל טובה כמו הבן מן האב (ספר בר ששת, תשו' שע). — °ומְקֻבָּל מִדָּבָר, נכון לְקַבֵּל דבר, מְשֻׁכְנָע: ואולי כוון הרב לשכל הגלגל ואיני מקובל מזה (ר' הלל מוירונה, תגמולי הנפש, פרוש כה הקד', לה:). — °ומְקֻבָּל, במשמ' דבר שהגיע אלינו במסֹרת: כך שמענו מפי הראשונים ומקובל בידיהם שאין אופין בימי הפסח המצה בשמן ומים כל עקר (רב שרירא גאון, אוצר הגאונים, פסחים, 34). אלא כך היא הגירסא שמקובלת מפי רבותי' אנשי מסמך (רב האי גאון, שם כתוב', 207). הלכה מקובלת היא אם יש עדים וכו' (ר"י ברצלוני בשמו, שם גיטין, 3). וממה שידענו מן הכתוב ומן המקובל (ר"י א"ת, או"ד ה א). ומצאתי הרבה ממנו במדותיהם ובמנהגיהם המקובלים (של רז"ל) (הוא, חו"ה, הקד'). חקרתי עליהם מן הכתוב אצלנו והמקובל בידינו ומצאתי בהם במקומות רבים (שם שם). כי הבחינה בברואים אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה, מן המושכל כי השכל מעיד וכו' ומן המקובל מה שאמרו ז"ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר וכו' (שם, הבחינה ב). והמסופר הצודק המקובל כבר אמת אצלנו היעודים  (הוא, כוזרי ה יד). אבל המקובל כשלא יובא בא' מאלה הדרכים וכו' תכנס בו החלוקה וכו' (מנחם הקראי, לקוטי קדמוניות, נספ', 51). — °ושהגיע בהכרה ומחשבה: יתחייב שימצאו בשכל אלו השלשה, שכל מקבל והוא השכל ההיולאני, ומקובל והוא השכל הנקנה, ופועל והוא השכל הפועל (רלב"ג, מלחמ' ה' א ט). — °מְקֻבָּלוֹת, אמונות ודעות שהן מְקֻבָּלוֹת אצל רבים שהן אמתות, עי' ערך מְקֻבָּלוֹת. — °מְקֻבָּל, חכם בחכמת הקַבָּלָה, עי' ערך זה.

— הַָפע', *הָקְבַּל, הוקבל, עי' הערה 17. — ובסהמ"א במשמ' כֻּוַּן: וענין וצפוי הוא אלי חרב מקביל החרב כלומר כבר הקביל החרב להרג לו כלומר הוקבל בו החרב (ר"י א"ת, שרשים לריב"ג, צפה). 

— הִתפ', *הִתְקַבֵּל, נִתְקַבֵּל: א) הִתְקַבֵּל הדבר, קִבְּלוּ אותו: נשפך (הדם) על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה (זבח' יא ג). חבית של יין זו אני מוכר לך נותן לו יין המתקבל בחנות (תוספת' ב"ב ו ז). הלוקח כלים לשלח לבית חמיו ואמר אם נתקבלו ממנו הריני נותן לך את דמיהן ואם לאו הריני נותן לך כך וכך וכו' (שם שם ו טז). ומתפלל שלשה פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון (רבן יוחנן בן זכאי, אדר"נ ד). באותה שעה הרהר (אבא תחנה חסידא) בלבו ואמר תאמר שלא נתקבל שכרי, יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך, נתקבל שכרך (מד"ר קהל', לך אכול). בשר ודם כועס על חבירו והוא מוליך לו דורון ספק מתקבל ספק אינו מתקבל (פסיק' רב', שובה ישראל, קפה.). —  והִתְקַבֵּל האדם, במשמ' תפלתו הִתְקַבְּלָה: היה (משה) עומד ומתחנן שיראה את הארץ ולא היה מתקבל, א"ל, משה, היאך היה לך, אדם שכבש על העליונים ועל התחתונים וגוזר על הקב"ה והוא עושה, ועכשיו אתה מתחנן ומתחבט ואין אתה מתקבל (דברים רבה, ליברמן, 43). — דבר מִתְקַבֵּל, כמו מְקֻבָּל, רצוי: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל (פסח' מט.). ילך אדם וישוב בינו לבין עצמו ויראה דרכיו ויוכיח עצמו אם מתקבלין עליו מעשיו עכשיו הן עלי מתקבלין  (מדה"ג דבר' יא כו, הסגלה, 124). — והִתְקַבֵּל  על הלב: שאמר להם דברים שמתקבלים על הלב (ר' אלעזר, מגי' טז:). — ולא הִתְקַבֵּל הבגד על האדם הלובשו, לא היה כמדתו: — כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו (ר' אלעזר, ערכ' טז:). — ובסהמ"א: ואמסור מתנה גדולה בסוד המחשבה היאך היא פועלת הצורה בדבר שהיא נתקבלה ממנו (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 104), תהיה האמנתו יותר מתקבלת ומתישבת בלב ותפול האמונה בו בתכלית החוזק (ר"י אלבו, עקרים א כ). — ונהוג בדבור ובספרות, הִתְקַבֵּל הדבר על הדעת. —  ב) הִתְקַבֵּל אדם דבר מפלוני, הִתְקַבְּלָה האשה את הגט, הפועל את שכרו וכדו', קִבּל לו, לעצמו, את הדבר: עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר (ר' יהושע, מע"ש ה ט). אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה, ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז (ר' יהודה, כתוב' ה א). היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה (כתוב' ט ח). הרי אני כאלו התקבלתי (נדר' ח ז). האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר, האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה להחזיר לא יחזיר (גיט' ו א). אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלת דינר זהב (ר' יהודה, שבוע' ז א ). המטהר יינו של גוי ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר (ע"ז ד יב). אלמנה שתובעת כתובתה יורשין אומרין לה התקבלת כתובותיך, עד שלא נישאת הן צריכין להביא ראיה שנתקבלה כתובתה (תוספת' כתוב' יא א). הבא לי גיטי ואשתו אמרה הבא לי גיטי הולך ותן לה התקבל לה וזכי לה אם רצה להחזיר יחזיר, התקבל לי גיטי ואשתו אמרה התקבל לי גיטי הולך ותנו לה התקבל לה וזכי לה אם רצה להחזיר לא יחזיר (רבי, שם גיט' ו א). השטר במקומו והלא כותב לו התקבלתי הימנו שמונה מאות זוז (שם ב"מ א כ). הנותן כליו לאומן לעשות לו ונגמרה מלאכתו עד שלא מתקבל שכרו הרי הוא כנושא שכר (שם שם ז יח). היוצא מידי ערב אינו גובה, ואם כתב בעל חוב התקבלתי ממך גובה (שם שם יא טו). הוציא עליו שטר חוב של מאתים זוז והוא אומר התקבלתי מהם מנה לא יפרע אלא בשבועה (שם שבוע' ו ה). ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך (ירוש' כתוב' ה ב).  אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים וכו' נתקבלה כתובתה (בבלי שם צח.). לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי וכו' תאמר שנתקבלתי שכרי בעוה"ז ואין לי כלום לעתיד לבוא (מד"ר בראש' מד). — ובסהמ"א: אמר לו רבא בנו לרב ספרא כתב לך ר' אבא נתקבלתי, אמר לו לאו, אמר לו ויכתוב לך נתקבלתי בוא וטול, חזר ואמר אפילו נתקבלתי לאו שמא בין כך ובין כך ימות (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 51). פרע אחד מהם כל החוב למלוה ובירר זה בעדים או בהתקבלתי שכתב לו  שפרעו הכל, חוזר ותובע מחבירו את חלקו (טוח"מ קלב). ואפילו התקבלה מקצת כתובתה מוכרת למזונות עד שתתקבל כל כתובתה (רעב"ט, כתוב' יא ג). אשה שכתבה לבעלה התקבלתי מכתובתי סך מה ומתה בלי זרע של קיימא וכו' והאמת היא שלא נתקבלה שום דבר (פרח מטה אהרן א, תשו' יא, ל.).