*, כמו מָקַק, לא נמצא.

– הִתפ', *הִתְמַקְמֵק, – נתפורר ונמס1 ובהשאלה, התמקמק האדם וכדומ', נחלש, נהיה רפה בלי כח: הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו (שמואל הקטן, תענ' כה:). – ואמר הפיטן: הדור יזמו דעת סוד ודפקו, השבעתי אתכם שמעו ופקקו, יחד כשמעם כן נתמקמקו, על כפים ספקו (ר"א קליר, קינ', איכה את אשר). – ובסהמ"א: האנק (פרושו) המתמקמק בשתיקה (רש"י יחזק' כד טז). זכה אם יש לו מזל טוב תאות לבו נתת לו שבעוד שהוא מתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה לא זכה צריך להתמקמק ולהצטער (הוא, ערוב' נד.). – °ובמשמ' העקרית: פת ניפולין שנופל מאליו ומתמקמק (רגמ"ה, ב"ב צג:). נעשה נקפים פי' כעין ניקוף ומתמקמק (ערוך, ערך נקף). ובמחמת חולי אי אפשר לומר שימס הלב ויתמקמק ולא יהיה מסוכן (שו"ת חכם צבי עד). שיעשו אפר או עפר וכו' שנרקב שנתמקמק וכלה מן העולם (שו"ת חתם סופר או"ח קד). ואעפ"י שעכשיו נסתם הנקב אחר זמן יתמקמקו הבועות (שו"ת תמים דעים, סי' קנ). כשיתחיל הדבר להתמקמק וליקוב (רש"פ, יריע' שלמה א ו).