מְקַמֵּץ
*, ש"ז, — מי שמלאכתו לקבץ זבל וכדומה בחוצות: ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ1 והמצרף נחושת והבורסי (כתוב' ז י). המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה (חגי' ד.).
1 ואמרו בגמ' (כתוב' עז.): מאי מקמץ אמר רב יהודה זה המקבץ צואת כלבים. וכך הרמב"ם הלכ' חגי' ב ב): המקמץ והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה.