°, ת"ז, מ"ר מִקְשִׁיּיִם, מִקְשִׁיּוֹת, —  עשוי מִקְשָׁה, לא חלול:  שהאוטם הוא הדבר המקשי אשר אין לו חללים (תרג' פי' המשנ' לרמב"ם, פרה ג ו).  והמין האחד עצמות מקשיים שאין בם מוח והם לחזק הגוף (שעה"ש לאבי הרלב"ג ט). —  ורב שמושו במשמ' הנגוד לספוגי:  העצב והמיתר והקשור כלם הם לבנים ומקשיים חלולים נעדרי הדם (פרקי משה א).  ומה שיהיה מאלו העצמות אמנם צריך אליו למשען ומחסה בלבד ולא יצטרך אליו להניע האברים הנה הוא נקרא מקשיי (קאנון א א, כלל בעצמות ופרקים).  ידמה לאש מתלקח בעץ אחד שטחו ספוגיי ותוכו מקשיי אשר יתלהב מהרה האש בשטח ולא יכנס בפנים (ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב ג).  צור מקשיי מתדמה החלקים בחוזק ומקשיות לא כצור הרפה מהעורקים הספוגיים (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ה).  שהכוכבים הם מקשיים והגלגל ספוגיי (הוא, שמים חדשים ב).  וזה מה שיוכרח שהיות החלקים ספוגיים1 מטבע הגלגל או מקשיים ומאירים מטבע הכוכב (שם). —  וגם במשמ' קשה בכלל:  שהברזל הוא גשם מקשיי יותר מכל המתכות (מעשה טוביה, יסו"ע ב). —  ובמשמ' לא מתפלש, ההפך מזָכִיךְ, שהאור מפלש בו:  כאשר יגיעו נצוצי השמשיים ויפגעו איזה גשם מקשיי שאותו הגשם כשיוארו פניו נאמר שהוא אור ישר (ר' ישראל זאמושץ, בחבורו קונטרס אחרון, בסוף חבורו על התלמוד נצח ישראל).